וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃

ויפגע במקום. לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם - הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:

ויפגע. כְּמוֹ וּפָגַע בִּירִיחוֹ וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת (יהושע ט"ז וי"ט) וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן תְּפִלָּה (ברכות כ"ו), כְּמוֹ וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיהו ז'), וְלָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב וְלֹא כָּתַב וַיִּתְפַּלֵּל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צ"א):

כי בא השמש. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וַיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁמַע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם, שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם:

וישם מראשותיו. עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת; הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ וְזֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ; מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּבָּ"ה אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו:

וישכב במקום ההוא. לְשׁוֹן מִעוּט; בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב אֲבָל י"ד שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה:

וַעֲרַע בְּאַתְרָא וּבָת תַּמָּן אֲרֵי עָל שִׁמְשָׁא וּנְסִיב מֵאַבְנֵי אַתְרָא וְשַׁוִּי אִסָדוֹהִי וּשְׁכִיב בְּאַתְרָא הַהוּא

וטעם פתחות בי"ת במקום. דברי משה, והטעם במקום הידוע היום, וכן אמר הושע "ושם ידבר עמנו" (הושע יב ה) כי הוא התנבא על ירבעם בן יואש, והוא היה בבית אל ואמר לשון רבים בעדו ובעד עמוס, ובספר עמוס מבואר ועל דרך הפשט לא יתכן להיות ויפגע, כמו "אל תפגע בי" (ירמיה ז טז) כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם מקום ואל תשים לבך לדרש ממקום אחר (אסתר ד יד) כי איננו כלל על השם ומלת אחר לעד:

מאבני המקום. טעמו אחת מאבני המקום:

מראשותיו. לשון רבים כמו "מרגלותיו" (רות ג ד ויד), והתימא מרב שמואל שערב חלומות בני אדם עם חלום הנבואה:

ויפגע במקום - אירע לו דרכו במקום אחד חוץ מעיר לוז.

כי בא השמש - ולא היה לו פנאי ליכנס בעיר ביום. כדאמר רב יהודה: לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.

ויקח - אחת.

מאבני המקום - כדכתיב: ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. קָרָה לוֹ שֶׁהִגִּיעַ אֶל מָקוֹם שֶׁלֹּא כִּוֵּן אֵלָיו, וְעִנְיַן הַמָּקוֹם הוּא מָקוֹם לָלוּן לָאוֹרְחִים שֶׁהָיָה מְתֻקָּן אָז בְּכָל עִיר וָעִיר בִּרְחוֹב הָעִיר עַל הָרוֹב. וְעַל כָּל זֶה אָמְרוּ הַמַּלְאָכִים לְלוֹט (בראשית יט:ב) "כִּי בָרְחוֹב נָלִין", וְכֵן בְּעִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים יט:כ) "רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן":

מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. שֶׁהָיוּ מוּכָנוֹת שָׁם לָאוֹרְחִים לֶאֱכוֹל וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם:

וילן שם בעל כרחו שהרי בא השמש וכדאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. אבל אם לא בא השמש היה הולך כפי היכולת כדי להרחיק מעשו.

ויקח מאבני המקום מאבני המזבח שיצחק אביו נעקד עליו ופרש״‎י שכולן נעשו אחת ונמצא באגדה רמז לו בהן שתהא מטתו שלמה. וי״‎מ ויקח אבן אחת מתוך אבני המקום והיינו דכתיב לאלתר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.

וישכב במקום ההוא ולא על כרים וכסתות אף על פי שהיה קרוב לעיר כדכתיב, ואולם לוז שם העיר לראשונה. אלא לפי שהיה רוצה להשכים בבקר כדכתיב וישכם אברהם בבקר. ואם היה מתאכסן בתוך העיר לא היה יכול לצאת בהשכמה שהשערים סגורים. ד״‎א לכן שכב חוץ לעיר לפי שמקום מבוא העיר היה נעלם כדכתיב בשופטים גבי לוז, הראנו נא מבא העיר, ולא היה יכול אדם לעמוד על פתחה.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ. רז״ל אָמְרוּ (חולין צא: עיי״ש) שֶׁזֶּהוּ הַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק״ (בראשית כב:ד). קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא סְתָם ״מָקוֹם״, לְפִי שֶׁכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ שֵׁם לְוַיי, עַל שֵׁם בְּעָלָיו אוֹ עַל שֵׁם מַהוּת הַמָּקוֹם, כִּי בָּזֶה יֻבְדַּל מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת. וְזֶה הַמָּקוֹם נֶעְלַם מַהוּתוֹ וּשְׁמוֹ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בַּפָּסוּק ״ה׳ יִרְאֶה״ (בראשית כב:יד), עַל כֵּן קְרָאוֹ סְתָם ״מָקוֹם״, כִּי אֵין בּוֹ עֲדַיִן הַשֵּׁם אֲשֶׁר בּוֹ יֻבְדַּל מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת.

דָּבָר אַחֵר: לְכָךְ קְרָאוֹ ״מָקוֹם״ סְתָם, לְפִי שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֵן מִצַּד שֶׁשָּׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה וּמִשָּׁם הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, הֵן מִצַּד שֶׁעֲדַיִן כָּל הָעוֹלָם מְיֻסָּד עָלָיו, כִּי מִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַשֶּׁפַע לְכָל הָעוֹלָם. וְיַעֲקֹב הִרְגִּישׁ כִּי זֶה יִהְיֶה מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, לְפִי שֶׁמָּקוֹם קָדוֹשׁ זֶה מַכְהֶה גַּלְגַּל חַמָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַדְּרַבָּה הַשֶּׁמֶשׁ צְרִיכָה אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה טו, ב): אָמַר רַבִּי אָבִין, אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ חַלּוֹנוֹת עוֹשֶׂה אוֹתָם רְחָבוֹת מִבִּפְנִים וְצָרוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבִין הָאוֹרָה מִבַּחוּץ, אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים, לָמָּה? שֶׁיְּהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג, ב) ״וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ״, וּכְתִיב (ירמיה יז, יב) ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ״. עַיֵּן נֹסַח זֶה בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה, וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה אֶל הַמִּקְדָּשׁ, עַל כֵּן כָּהָה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִיָּד בְּבוֹאוֹ אֶל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ, ״וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר״ (זכריה יד, ז), כִּי הֵאִיר ה׳ אוֹר הָעֶלְיוֹן מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ זֶה, עַד שֶׁנִּרְאָה ה׳ אֵלָיו בַּמַּחֲזֶה בַּלַּיְלָה הַהוּא.

וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז נָכוֹן, בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּמִדְרָשׁ יַלְקוּט שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם זְמַנָּהּ, וְלָמָּה דַּוְקָא שְׁתֵּי שָׁעוֹת, אֶלָּא שֶׁרָמַז כָּאן עַל הֶעָתִיד שֶׁכָּכָה תִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם זְמַנּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ד כה) שֶׁמִּהֵר ה׳ אֶת הַגָּלוּת שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם הַזְּמַן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט יד) ״וַיִּשְׁקֹד ה׳ עַל הָרָעָה״, וְאִם כֵּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בְּמָקוֹם זֶה סוֹפוֹ לֵיחָרֵב שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם זְמַן שְׁקִיעָה, עַל כֵּן בָּא הָרֶמֶז אֶל יַעֲקֹב בִּשְׁקִיעָה זוֹ, שֶׁיִּהְיֶה סִימָן מָסוּר בְּיָדוֹ שֶׁלֶּעָתִיד יֵחָרֵב הַמִּקְדָּשׁ שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם הַזְּמַן. עַל כֵּן ״וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו״, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (מביאו רמ״א או״ח תקנה ב) שֶׁחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה נוֹהֲגִים בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב לָשׂוּם אֶבֶן תַּחַת הָרֹאשׁ, וְאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סֶמֶךְ מִן פָּסוּק זֶה, ״וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם״ כוּ׳, כִּי יַעֲקֹב רָאָה הַחֻרְבָּן. וּמִי הִגִּיד לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁרָאָה יַעֲקֹב הַחֻרְבָּן, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלָּמַד זֶה מִן שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם כָּאָמוּר.

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ כִּי מָקוֹם זֶה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים הַמַּכְהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, עַל כֵּן לָקַח מִן אַבְנֵי הַמָּקוֹם וְשָׂם אוֹתָם שׁוֹמֵר לְרֹאשׁוֹ, לְהַרְאוֹת חִבַּת הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קב טו) ״כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ״. וְלָקַח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה סח יא), וְהָיוּ הָאֲבָנִים מְרִיבוֹת, כָּל אַחַת אָמְרָה ״עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ״, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ לְאֶבֶן אַחַת, רֶמֶז לֶעָתִיד, עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב הָרַב הַמּוֹרֶה, שֶׁלְּכָךְ הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָקוֹם זֶה שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם מִקְדָּשׁ וְהֵיכַל מֶלֶךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְרִיבָה בֵּין הַשְּׁבָטִים, כִּי כָל שֵׁבֶט יִרְצֶה בַּמָּקוֹם הַמְקֻדָּשׁ הַהוּא. וּמִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם נֶאֱמַר (דברים יב ה) ״אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם״, וּכְתִיב (שם יד) ״כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ״. הָא כֵּיצַד? אֶלָּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּנָה דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן מִן אֲרַוְנָה הַיְבוּסִי, גָּבָה אֶת הַכֶּסֶף מִכָּל הַשְּׁבָטִים, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם. וְאִם כֵּן, מְרִיבָה זוֹ שֶׁהָיְתָה בֵּין הָאֲבָנִים וְנַעֲשׂוּ לְסוֹף אֶבֶן אַחַת, זֶה הָיָה אוֹת וּמוֹפֵת עַל הֶעָתִיד, שֶׁכָּכָה תִּהְיֶה מְרִיבָה בֵּין אַבְנֵי נֵזֶר שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, כִּי כָל שֵׁבֶט יֹאמַר ״עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם רֹאשׁוֹ״, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ״ (ירמיה יז יב). וּלְסוֹף נַעֲשׂוּ לְאֶבֶן אַחַת עַל יְדֵי שֶׁגָּבָה דָּוִד הַזָּהָב מִן כֻּלָּם. וְעַל אֶבֶן זֶה נֶאֱמַר בְּבִנְיַן שֵׁנִי ״וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה״ (זכריה ד ז), רָצָה לוֹמַר אוֹתוֹ שֶׁהָיָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, הוֹצִיאוֹ לְיַסֵּד בּוֹ אֶת הֵיכַל ה׳. וְעָשָׂה יַעֲקֹב מִמֶּנּוּ מִטָּה לִשְׁכַּב עָלָיו, לִהְיוֹת סִימָן שֶׁזֶּה יִהְיֶה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּירַשׁ רַשִׁ״י בְּשִׁיר הַשִּׁירִים עַל פָּסוּק ״הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה״ (שיר השירים ג ז).

וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. מַשְׁמָע אֲבָל קֹדֶם לָכֵן לֹא שָׁכַב בְּמִטָּה, כִּי לֹא רָצָה לַעֲלוֹת עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָיו עַד אֲשֶׁר מָצָא מְקוֹם מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, וְכֵן נָדַר דָּוִד שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב, ב-ה) ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה׳, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי, אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה׳, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב״. הִזְכִּיר אֶת יַעֲקֹב תָּמִיד, כִּי גַם הוּא נָדַר נֶדֶר כָּזֶה כְּמוֹ כֵן, מֵאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא״, אֲבָל לֹא קֹדֶם לָכֵן.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. פְּשָׁטוֹ שֶׁל מִקְרָא שֶׁפָּגַע בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁל יִשּׁוּב, וּכְמוֹ שֶׁתִּמְצָא שֶׁגָּמַר אוֹמֶר הַכָּתוּב לְבַסּוֹף, דִּכְתִיב: ״וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר״ (בראשית כח:יט), הֲרֵי כִּי עִיר הָיְתָה, וַיָּלֶן שָׁם בָּעִיר הַהִיא.

וְאָמְרוֹ כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, לוֹמַר שֶׁזּוּלַת זֶה הָיָה הוֹלֵךְ הוּא לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ בְּמִצְוַת אָבִיו וְאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה סח:ט) פֵּרְשׁוּ בַּמָּקוֹם הַיָּדוּעַ הַר הַמּוֹרִיָּה, דִּכְתִיב (בראשית כב:ד) ״וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם״ וְגוֹ׳, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ בִּנְקֻדַּת הַהֵ״א. וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּכְתוּבִים וְכִמְסוּרִים אֶצְלֵינוּ, וְאֵין סְתִירָה לִדְבָרֵינוּ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְשָׁם, כִּי הוּא זֶה מָקוֹם הַמְקֻדָּשׁ.

וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. הוֹדִיעַ זֶה לוֹמַר ״וַיַּחֲלוֹם״ וְגוֹ׳, וְאָמַר בַּמָּקוֹם הַהוּא, כִּי לֹא הַשְּׁכִיבָה הִיא דָּבָר הַסּוֹבֵב לַחֲלוֹם, אֶלָּא לְצַד הַמָּקוֹם הַהוּא כִּי הָיָה מָקוֹם מְקֻדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף.

עוֹד יִרְמוֹז בְּאָמְרוֹ וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צא:) שֶׁקִּפֵּל הָאָרֶץ תַּחְתָּיו, לָזֶה אָמַר ״וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא״ פֵּרוּשׁ כֻּלּוֹ שָׁכַב בּוֹ, כְּאָמְרוֹ (בראשית כח:יג) ״אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ״: