עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃

עַד דְהוּא מְמַלֵל עִמְהוֹן וְרָחֵל אָתַת עִם עָנָא דִי לַאֲבוּהָ אֲרֵי רָעִיתָא הִיא

ורחל באה. מלעיל והוא פועל עבר:

וְטַעַם כִּי רוֹעָה הִיא לְהַגִּיד כִּי אֵין לְצֹאן לָבָן רוֹעֶה אַחֵר זוּלָתָהּ, כִּי לָהּ לְבַדָּהּ מָסַר אָבִיהָ הָעֵדֶר וְהִיא לְבַדָּהּ רוֹעָה אוֹתָם כָּל הַיָּמִים, לֹא תֵּלֵךְ בָּהֶם לֵאָה אֲחוֹתָהּ כְּלָל, וְלֹא הָיָה עִנְיָנָהּ כִּבְנוֹת יִתְרוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁבַע בְּנוֹתָיו כֻּלָּן רוֹעוֹת כְּאַחַת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה" (שמות ב טז). וְאוּלַי בַּעֲבוּר כִּי עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק לָהּ, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה לֵאָה גְּדוֹלָה רְאוּיָה לְאִישׁ וְחָשַׁשׁ לָהּ אָבִיהָ, אֲבָל יִתְרוֹ נִכְבָּד בִּמְקוֹמוֹ וְכֹהֵן הָאָרֶץ וְיִרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֶל בְּנוֹתָיו. אוֹ שֶׁהָיָה לָבָן צָנוּעַ מִמֶּנּוּ, כִּי מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, וְרָחֵל הָיְתָה קְטַנָּה וְאֵין לָחוּשׁ לָהּ. וְזֶה עִנְיַן "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל", אוֹ הוּא כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ"ז:כ"ז), כִּי נְשִׁיקָה בְּלָמֶ"ד אֵינֶנָּה בַּפֶּה רַק נָשַׁק אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ אוֹ עַל כְּתֵפָהּ:

כִּי רוֹעָה הִיא. יוֹדַעַת חָכְמַת מְלֶאכֶת הַמִּרְעֶה.

ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא אבל לאה עיניה רכות ורוח והאויר קשים לה לפיכך לא היתה רועה ועוד כדי לחלוק כבוד לגדולה.

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם. הִנֵּה לְפִי סֵדֶר הַכָּתוּב הֵם הַמְדַבְּרִים אֵלָיו, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ״ כִּי אַחַר תְּשׁוּבָתָם בָּאָה. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁעִקַּר סִפּוּר הָעִנְיָן הוּא הוֹדָעַת הָעוֹבֵר עַל יַעֲקֹב, לָזֶה תָּלָה הַדָּבָר בְּעִקָּרוֹ שֶׁהוּא יַעֲקֹב.

אוֹ יְכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁבִּיאַת רָחֵל הָיְתָה בְּעוֹד שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, קוֹדֶם שֶׁיָּשִׁיבוּ אוֹתוֹ דָּבָר בָּאָה, אֶלָּא שֶׁהַכָּתוּב גָּמַר אוֹמֶר מַה שֶׁהֵשִׁיבוּהוּ בִּתְשׁוּבָתָם, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ בִּיאָתָהּ, וְרָשַׁם זְמַנּוֹ כִּי הוּא בְּעֵת שֶׁהָיָה הוּא מְדַבֵּר עִמָּם.

עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. פֵּרוּשׁ, כָּל הַצֹּאן שֶׁהָיוּ לוֹ, הֲרֵי זֶה עֵדוּת לְיַעֲקֹב שֶׁאָמַר (בראשית ל:ל) ״כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי״ וְגוֹ׳, כִּי בַּת קְטַנָּה נוֹהֶגֶת בָּם.

אוֹ יֹאמַר שֶׁכָּל הַצֹּאן הָיְתָה מַסְפֶּקֶת הִיא לָהֶם, כִּי רֹעָה הִיא פֵּירוּשׁ: בְּקִיאָה בִּרְעִיַּת הַצֹּאן. וּלְפֵירוּשׁ רִאשׁוֹן אָמְרוֹ כִּי רֹעָה הִיא פֵּרוּשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מוּעָט, וְזוּלַת זֶה סָפוּ תַּמּוּ.

אוֹ יֹאמַר כִּי רֹעָה הִיא - נִחֵשׁ נְחָשָׁיו וְהִשְׂכִּיל כִּי יַצְלִיחוּ הַצֹּאן בִּרְעִיָּתָהּ, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה מְזַלְזֵל בְּבִתּוֹ יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה לִרְעוֹת צֹאן.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְרָחֵל בָּאָה - וְלֹא תֹאמַר כִּי חַס וְשָׁלוֹם יַצְאָנִית הָיְתָה, אֶלָּא לְטַעַם כִּי הִיא רוֹעָה אוֹתָם, וְלָזֶה יָצְתָה עִם הַצֹּאן: