לצְלָפְחָד בן חפר משבט מנשה לא היו בנים, אלא חמש בנות: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה. אביהן מת במדבר ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״. בעת חלוקת הארץ לפי משפחות, קרבו הבנות לפני משה, אלעזר הכהן והנשיאים פתח אוהל מועד.
הן אמרו: ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר... וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ, לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן, תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ״. משה הביא את משפטן לפני ה'.
ה' אמר למשה ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם״, וקבע חוק נחלה: כאשר אין בן, תעבור הנחלה לבת. מאוחר יותר, כדי שהנחלה לא תעבור משבט לשבט, ציווה ה' כי בנות צלפחד יינשאו למשפחת מטה אביהן. הבנות עשו כן, ונחלתן נשמרה בשבט מנשה.
סיפור בנות צלפחד מציג נשים שתובעות צדק בזכות ובנחישות, ותביעתן מתקבלת ואף נעשית לחוק. הוא מלמד שהעלאת שאלה מוצדקת יכולה לעצב הלכה לדורות.