בְּמִדְבַּר כ״ז · א׳

וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחׇגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃

במילים פשוטות

בנות צלפחד קרבו לתבוע נחלה, והכתוב מייחסן בשלשלת שלמה עד יוסף: בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה, למשפחות מנשה בן יוסף, ושמותיהן מחלה נועה וחוגלה ומלכה ותרצה. רש״י מבאר שהמילים ״למשפחות מנשה בן יוסף״ באות ללמד שיוסף חיבב את הארץ, שביקש שיעלו את עצמותיו, ובנותיו חיבבו אף הן את הארץ. חזקוני מבאר שהבנות קרבו משום שראו שנמנו הזכרים שבמשפחת חפר ולא נמנה עמהם צלפחד בנו, שמת ולא הותיר בן. הפסוק פותח את פרשת בנות צלפחד, ומדגיש את ייחוסן ואת אהבתן לארץ ישראל, שהניעה אותן לתבוע חלק בנחלה.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

למשפחת מנשה בן יוסף. לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בן מנשה, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, יוֹסֵף חִבֵּב אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי" וְגוֹ' (בראשית נ') וּבְנוֹתָיו חִבְּבוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כֻלָּם צַדִּיקִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִים וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם לְיַחֲסוֹ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְאִם יִחֲסוֹ לִגְנַאי, כְּגוֹן "בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע" (מלכים ב כ"ה), בְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים עִמּוֹ רְשָׁעִים הָיוּ (ספרי):

מחלה נעה וגו'. וּלְהַלָּן (במדבר לו יא) הוּא אוֹמֵר "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה", מַגִּיד שֶׁכֻּלָּן שְׁקוּלוֹת - זוֹ כְּזוֹ, לְפִיכָךְ שִׁנָּה אֶת סִדְרָן (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְקָרֵיבָא בְּנַת צְלָפְחָד בַּר חֵפֶר בַּר גִלְעָד בַּר מָכִיר בַּר מְנַשֶׁה לְזַרְעֲיַת מְנַשֶׁה בַּר יוֹסֵף וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנָתֵיהּ מַחְלָה נוֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר ע״‎י שראו שנמנו הזכרים שבמשפחות חפר ולא נמנה עמהם צלפחד שהיה בנו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַתִּקְרַבְנָה וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וַתַּעֲמֹדְנָה״ וְגוֹ׳ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, לוֹמַר שֶׁלֹּא עָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה עַד שֶׁהִתְוַעֲדוּ יַחַד בְּעֵצָה הֲגוּנָה וְרָאוּ כִּי יֵשׁ בְּפִיהֶם נְכוֹנָה בְּטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְכוּ׳. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ וַתִּקְרַבְנָה וְגוֹ׳ לְמִשְׁפְּחוֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף, פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּתְוַעֲדוּ לָקַחַת עֵצָה מִגְּדוֹלֵי הַשֵּׁבֶט וּלְהִמָּלֵךְ עִמָּהֶם מִשּׁוּם דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְאוּלַי שֶׁרָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ בְּנוֹת לוֹמַר שֶׁהֶעָרָתָם הָיְתָה מַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״אִישׁ לְפִי פְקוּדָיו״ וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי וְזֶה לְשׁוֹנָם: יָצְאוּ נָשִׁים וְכוּ׳. אוֹ יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וַתִּקְרַבְנָה וְגוֹ׳ לְהַגִּיד שֶׁבַּיְשָׁנִיּוֹת הָיוּ, וְקוֹדֶם שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, נִתְקָרְבוּ לִפְנֵי גְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים, וְהוּא אָמְרוֹ לְמִשְׁפְּחוֹת מְנַשֶּׁה, וְאַחַר שֶׁנִּתְקָרְבוּ לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּם הֵסִירוּ מַסְוֵה הַבּוּשָׁה לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה, עַד שֶׁקָּדְמוּ לַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ, וְדָבָר זֶה מִמִּדַּת הַבֹּשֶׁת.

בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן יִחֲסָם הַכָּתוּב וְלֹא סָמַךְ עַל מַה שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ בְּמִסְפַּר בְּנֵי מְנַשֶּׁה, וְשָׁם נֶאֱמַר צְלָפְחָד וְשֵׁם בְּנוֹתָיו, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) דָּרְשׁוּ דְּרָשׁוֹת. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרָשַׁם ה׳ בָּזֶה הַטַּעֲנָה שֶׁעָלֶיהָ נִתְקָרְבוּ יַחַד לְהִתְוַעֵד, וְהִיא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּבָבָא בַּתְרָא (דף קיח.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם הַיְינוּ דְּקָא צָוְחָן בְּנוֹת צְלָפְחָד, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ אַמַּאי צָוְחָן? הָא לֵיתֵיהּ דְּלִשְׁקוֹל! וּמְתָרֵץ: לַחֲזָרָה, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ הֻכְרַח לוֹמַר מִכֹּחַ פָּסוּק ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָם״ וְגוֹ׳, שֶׁבָּאֵי הָאָרֶץ יַחְזִירוּ הַנַּחֲלָה לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְחוֹזְרִים וְנוֹחֲלִים, וְאִם כֵּן כְּשֶׁיַּחְזִירוּ בְּנֵי חֵפֶר נַחֲלָתָם לְחֵפֶר וְיַחְזְרוּ לִנְחֹל מֵהֶם, יִזְכּוּ הַבָּנוֹת עִמָּהֶם בִּירֻשַּׁת חֵפֶר. וְהִיא הַטַּעֲנָה הַבָּאָה בְּמַאֲמַר בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר: אִם הַחֲלֻקָּה תִּהְיֶה לְמַאן דְּאָמַר שֶׁנֶּחְלְקָה לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, בָּאִים בְּטַעֲנָה לִתֵּן לָהֶם חֵלֶק צְלָפְחָד אֲבִיהֶם וַחֲלֻקָּה הַנּוֹגַעַת לָהֶם בְּחֵפֶר מוֹרִישׁ מוֹרִישָׁם. וּלְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בְּנוֹת צְלָפְחָד, וַהֲגַם שֶׁנֶּחְלְקָה הָאָרֶץ לְבָאֶיהָ, אַף עַל פִּי כֵן נִתְוַעֲדוּ לְצַד טַעֲנַת הֱיוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר, וּכְשֶׁתַּחְזֹר נַחֲלַת בְּנֵי חֵפֶר לְחֵפֶר וְיַחְזֹר לְהַנְחִיל, יִהְיֶה נוֹגֵעַ לַבָּנוֹת חֵלֶק יַחַד עִם דּוֹדֵיהֶן.

וְאָמְרוֹ בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, כְּבָר הֵעִירוּ רַזַ״ל וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַגִּיד הַכָּתוּב כְּשֵׁם שֶׁצְּלָפְחָד הָיָה בְּכוֹר כָּךְ הָיוּ כֻּלָּן בְּכוֹרוֹת, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה יְכַוֵּין הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ גַּם בִּפְרָט זֶה לִטּוֹל חֵלֶק הַבְּכוֹרָה הַנּוֹגַעַת לְהָאָבוֹת. עוֹד אָמְרוּ שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֻּלָּן צַדִּיקִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּחֲסוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְכֵן מַשְׁמַע מִדִּבְרֵי רַשִׁ״י בַּחוּמָשׁ. וְאָמְרוֹ וְאֵלֶּה בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לוֹמַר מָה הָרִאשׁוֹנִים צְלָפְחָד חֵפֶר מָכִיר גִּלְעָד כֻּלָּם צַדִּיקִים כְּאָמְרָם זַ״ל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ, וְאֵלֶּה גַּם כֵּן צַדִּיקִים כְּמוֹתָם.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנוֹתָיו. קָשֶׁה אָמְרוֹ בְּנוֹתָיו, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶלָּא צְלָפְחָד וְלֹא הַבָּנוֹת, שֶׁבָּזֶה יֻצְדַּק לוֹמַר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנוֹתָיו״, וְלֹא כֵן הוּא, שֶׁאַדְרַבָּה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא הַבָּנוֹת בְּכִנּוּי אֲבִיהֶם, וְאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם״.

וּלְהָבִין הַכַּוָּנָה אָעִיר גַּם כֵּן בְּסֵדֶר שְׁמוֹת הַבָּנוֹת, שֶׁרוֹאַנִי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְסַדְּרָן בְּסֵדֶר שָׁוֶה שֶׁמַּזְכִּירָם בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁכֵּן תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי (במדבר ל״ו:י״א) שֶׁסִּדְּרָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר זֶה. וּבְמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (ב״ב ק״כ) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְהַלָּן מְנָאָן דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן וְכָאן דֶּרֶךְ חָכְמָתָן. וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ״ם: ״לְהַלָּן״ הוּא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן, וְ״כָאן״, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה מְנָאָן דֶּרֶךְ חָכְמָתָן. וְאֵין הַדְּבָרִים נִרְאִים מִכַּמָּה טְעָמִים: א׳ - בַּמֶּה מְסֻיָּם הַדָּבָר כִּי מְנָאָן דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן בְּעִנְיַן הַנִּשּׂוּאִין, כִּי מִי יֹאמַר שֶׁהַכָּתוּב דֶּרֶךְ נִשּׂוּאֵיהֶן מָנֵי לְהוּ. ב׳ - לָמָּה כְּשֶׁמְּנָאָם הַכָּתוּב לְמַעְלָה (במדבר כ״ו:ל״ג) בְּמִסְפַּר בְּנֵי מְנַשֶּׁה לָמָּה לֹא מְנָאָן דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן, וְשָׁם אֵין דְּבַר חָכְמָה וְלֹא תְבוּנָה. ג׳ - מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד קָשֶׁה לָמָּה הִקְדִּים לוֹמַר ״לְהַלָּן״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְכָאן״ וְכוּ׳, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת אָמְרוֹ ״לְהַלָּן״ הוּא הָאָמוּר לְבַסּוֹף בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי, גַּם תֵּבַת ״לְהַלָּן״ פְּשָׁטָהּ הוּא מִקּוֹדֶם.

אָכֵן הַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא, כִּי סֵדֶר גְּדוּלָּתָן הוּא סֵדֶר הָאָמוּר בְּמִסְפַּר בְּנֵי מְנַשֶּׁה וְהָאָמוּר בְּפָסוּק ״וַתִּקְרַבְנָה״, וְסֵדֶר חָכְמָתָן הוּא סֵדֶר הָאָמוּר בְּפָסוּק ״וַתִּהְיֶינָה״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה אָמַר הַשַּׁ״ס ״לְהַלָּן״ וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁהַשַּׁ״ס אָמַר בְּסָמוּךְ צַדְקָנִיּוֹת הֵם שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶם, וְאָמַר ״לְהַלָּן״ פֵּרוּשׁ בַּזִּכָּרוֹן הַקּוֹדֵם לְזִכָּרוֹן זֶה שֶׁל נִשּׂוּאִין, וְהוּא זִכָּרוֹן הָאָמוּר בְּמִסְפַּר בְּנֵי מְנַשֶּׁה, גַּם בְּפָסוּק ״וַתִּקְרַבְנָה״ מְנָאָן כְּסֵדֶר גְּדוּלָּתָן, כִּי כֵן רָאוּי לָחוּשׁ לוֹמַר דֶּרֶךְ גְּדוּלָּתָן בְּזִכָּרוֹן רִאשׁוֹן לְהוֹדָעַת הֲוָיָתָן, וְכָאן, פֵּרוּשׁ בַּפָּסוּק ״וַתִּהְיֶינָה״ שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בּוֹ כָּאָמוּר מְנָאָן דֶּרֶךְ חָכְמָתָן, וְהוֹדִיעַ בָּהֶם הַכָּתוּב עִנְיָן זֶה שֶׁל דֶּרֶךְ חָכְמָתָן בְּפַעַם אַחֲרוֹנָה שֶׁהִזְכִּירָם, אֲבָל בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לֹא הִזְכִּירָם אֶלָּא כְּסֵדֶר גְּדוּלָּתָן, וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק דִּבְרֵי הַשַּׁ״ס עַל נָכוֹן.

וּבָזֶה נָבֹא לְיַשֵּׁב מַה שֶׁהִקְשֵׁינוּ בַּכָּתוּב, וְהוּא שֶׁנִּתְחַכֵּם הַכָּתוּב לְהָעִיר כִּי דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן מוֹנֶה אוֹתָם, וְלָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם״ הָיָה צָרִיךְ לְסַדְּרָן כְּסֵדֶר חָכְמָתָן, וְסֵדֶר חָכְמָתָן אֵינָהּ כֵן. וְלָזֶה אָמַר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנוֹתָיו לְהָעִירְךָ שֶׁסֵּדֶר הֲוָיַת בָּנוֹת מֵאֲבִיהֶם הוּא שֶׁמְּסַדֵּר הַכָּתוּב. וְכֵן תִּמְצָא לְמַעְלָה בְּמִסְפַּר בְּנֵי מְנַשֶּׁה שֶׁנֶּאֶמְרוּ גַּם כֵּן בְּסֵדֶר זֶה, דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר ״וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד״ לְהָעִיר כְּמוֹ כֵן. וַהֲגַם שֶׁגַּם בְּפָסוּק ״וַתִּהְיֶינָה״ אָמַר הַכָּתוּב גַּם כֵּן ״בְּנוֹת צְלָפְחָד״, שָׁם הִקְדִּים זִכְרוֹנָם וְאַחַר כָּךְ שֵׁם אֲבִיהֶם, וְאֵין בְּמַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁסִּדְּרָן כְּדֶרֶךְ לֵידָתָן, אֶלָּא כְּשֶׁיַּקְדִּים זִכְרוֹן הָאָב וְיִסְמֹךְ לְזִכְרוֹנוֹ זִכְרוֹנָם - זֶה יַגִּיד כִּי מוֹנֶה סֵדֶר יְצִיאָתָן מִמֶּנּוּ. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת נֹחַ בְּפָסוּק (בראשית ו:י) ״וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל