בְּמִדְבַּר כ״ז · ז׳

כן בנות צלפחד דברת. כְּתַרְגּוּמוֹ, "יָאוּת" - כָּךְ כְּתוּבָה פָרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם, מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה (תנחומא):

כן בנות צלפחד דברת. יָפֶה תָּבְעוּ, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַקָּבָּ"ה מוֹדֶה לִדְבָרָיו (ספרי):

נתן תתן. שְׁנֵי חֲלָקִים, חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר (בבא בתרא קי"ח):

והעברת. לְשׁוֹן עֶבְרָה הוּא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ. דָּ"אַ - עַל שֵׁם שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, שֶׁבְּנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ - שֶׁ"לֹא תִסֹּב נַחֲלָה" (במדבר ל"ו) לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר בִּלְבַד (בבא בתרא ק"כ) - וְכֵן וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתֶּם" וּבַבַּת הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתֶּם":

יָאוּת בְּנַת צְלָפְחָד מְמַלְלָן מִתַּן תִּתֵּן לְהוֹן אֲחוּדַת אַחֲסָנָא בְּגוֹ אֲחֵי אֲבוּהֶן וְתַעֲבַר יַת אַחֲסָנַת אֲבוּהֶן לָהֶן

כן. אמת או הדבר כן:

והעברת. מה שהיה ראוי שיקח הוא תקחנה הן:

נתן תתן להם, נחלה זו נחלת אביהן.

בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהם.

להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם תרווייהו במ״‎ם לשון זכר אעפ״‎י שהן היו נקבות.

נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם וְגוֹ׳. ״לָהֵן״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְכֵן ״בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם״ - ״אֲבִיהֶן״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ: ״וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״. וְזֶה לְפִי שֶׁבְּעִנְיַן הַיְרוּשָּׁה אִם אֵין לוֹ בֵּן הֲרֵי הֵם עוֹמְדִים בִּמְקוֹם זְכָרִים לְכָל דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר ״נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם״ כִּמְדַבֵּר לִזְכָרִים, לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם כִּזְכָרִים לְכָל דְּבַר יְרוּשָּׁה. אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁאָמַר ״וְהַעֲבַרְתָּ״ הַמּוֹרֶה עַל לְשׁוֹן עֲבֵרָה, אוֹ לְשׁוֹן הַעֲבָרַת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט מִצַּד שֶׁהֵן נְקֵבוֹת, עַל כֵּן אָמַר כִּמְדַבֵּר לִנְקֵבוֹת: ״וְהַעֲבַרְתָּ נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״.

וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁאָמְרוּ: אָנוּ בִּמְקוֹם בֵּן עוֹמְדוֹת, וְאִם לָאו תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ, נִרְאֶה שֶׁדִּקְדֵּק זֶה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ: ״כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, מַשְׁמַע הָא אִם הָיוּ לוֹ בָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין לוֹ בָּנִים מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁעָה אַחַת לְאַחַר מוֹתוֹ לֹא הָיוּ תּוֹבְעִים כְּלוּם, וְלָמָּה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּמָּה נַפְשָׁךְ הָיָה בָּטֵל, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ. וּמִטַּעַם זֶה דִּקְדֵּק רַשִׁ״י בִּלְשׁוֹנוֹ לְפָרֵשׁ ״כִּי אֵין לוֹ בֵן״ - הָא אִם הָיָה לוֹ בֵּן, וְלֹא פֵּרֵשׁ הָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן.

וּפְשׁוּטוֹ כָּךְ הוּא, כִּי מִדְּקָאָמְרוּ ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ״, וְכִי יְרֻשַּׁת הַבָּנִים תָּלוּי בְּהִשָׁאֲרוּת שֵׁם אֲבִיהֶם? וְעוֹד, לָמָּה אָמְרוּ מִתְּחִלָּה ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, מַשְׁמַע הָא אִם הָיוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עַכְשָׁיו בָּעוֹלָם מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ אוֹמְרִים דָּבָר זֶה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״ כִּי בֵן אֵין לוֹ, מַשְׁמַע שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי כִּי אִם בִּמְצִיאוּת שָׁעָה זוֹ. אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, מִמָּה נַּפְשָׁךְ, אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע - הֲרֵי בָּנִים לֹא הָיוּ לוֹ מֵעוֹלָם, אִם כֵּן ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ״, וְתִתְיַבֵּם אִמֵּנוּ לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ; וְאִם אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע, אִם כֵּן ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בֵּן עַכְשָׁיו לְיָרְשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ בִּמְקוֹם בֵּן. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״כִּי אֵין לוֹ בֵּן״ קָאֵי אַשְּׁלְמַטָּה, שֶׁאָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וּפֵרוּשׁ זֶה בָּרוּר וְנָכוֹן.

כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁפֵּרַט הַמִּשְׁפָּטִים, לוֹמַר שֶׁדֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט שֶׁשָּׁפְטוּ בְּשִׂכְלָם לְכָל הַפֵּרוּשִׁים שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, בֵּין לְפִי מַה שֶׁאָמַר הַתַּנָּא דְּחַכְמָנִיּוֹת הָיוּ שֶׁשָּׁפְטוּ דִּין יְרֻשָּׁה מִדִּין יִבּוּם - הִצְדִּיק ה׳ מַה שֶׁדָּנוּ בְּשִׂכְלָם, בֵּין מַה שֶׁאָמְרוּ מִדַּעַת עַצְמָן שֶׁנּוֹגֵעַ לָהֶם חֶלְקֵי הַבְּכוֹרָה וְחֵלֶק אֲחִיהֶם. עוֹד נִתְחַכֵּם ה׳ לוֹמַר ״כֵּן״ וְגוֹ׳ לְהָעִיר כִּי כָּל פְּרָטֵי הַדִּינִים אֲשֶׁר יְצַו ה׳ בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּבָּרַיְתָא בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (קיח:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״נָתֹן תִּתֵּן״ - זוֹ נַחֲלַת אֲבִיהֶן, ״בְּתוֹךְ אֲחֵי״ וְגוֹ׳ - זוֹ נַחֲלַת אֲבִי אֲבִיהֶן, ״וְהַעֲבַרְתָּ״ - זוֹ בְּכוֹרָה וְכוּ׳, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶן וְכוּ׳ דִּכְתִיב ״נָתֹן תִּתֵּן״ וְגוֹ׳ - לְכָל אֵלּוּ הַפְּרָטִים נִתְכַּוְּנוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד בְּדִבְרֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ כֵּן בְּנוֹת וְגוֹ׳, וְחָזַר לְפָרֵשׁ דְּבָרִים שֶׁכָּלַל בְּמַאֲמַר ״כֵּן״. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתָם לִשְׁאוֹל כָּל הָאָמוּר, וּכְבָר רְמַזְנוּם לְמַעְלָה בְּדִבְרֵיהֶם.

וְנִתְכַּוֵּן ה׳ גַּם כֵּן לְרוֹמֵם הַצַּדְקָנִיּוֹת הַחַכְמָנִיּוֹת, וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּתֵיבַת לֵאמֹר לְשׁוֹן מַעֲלָה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כ״ו:י״ח) ״הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״ לְרוֹמְמָם בְּמַאֲמַר ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת״. עוֹד נִתְכַּוֵּן ה׳ לְיַחֵד לָהֶם תְּשׁוּבָה לְמִשְׁפָּטָן בִּפְנֵי עַצְמָן, וְלֹא כְּלָלָן יַחַד בְּמִצְוָה אַחַת עִם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁצִּוָּה בְּסָמוּךְ, דִּכְתִיב: ״וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר״, לְהַרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר יְכַבֵּד מְכַבְּדָיו וְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.