בְּמִדְבַּר ל״ו · ו׳

דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ לִבְנַת צְלָפְחָד לְמֵימַר לִדְתַקִין בְּעֵינֵיהוֹן תְּהֶוְיַן לִנְשִׁין בְּרַם לְזַרְעִית שִׁבְטָא דַאֲבוּהֶן תְּהֶוְיַן לִנְשִׁין

לטוב בעיניהם - מן שבט שלהם לפי הפשט.

זֶה הַדָּבָר. אָמְרוֹ זֶה הַדָּבָר, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (קכ.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּנוֹת צְלָפְחָד הוּתְּרוּ לִנָּשֵׂא לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם״, אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״אַךְ לְמִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן״ וְגוֹ׳ - עֵצָה טוֹבָה וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ זֶה הַדָּבָר, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁקָּדַם וְאָמַר ״כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דּוֹבְרִים״ שֶׁהַדִּין עִמָּם, וְחָזַר וּפֵרַשׁ שֶׁדִּין זֶה שֶׁל בְּנוֹת צְלָפְחָד לֹא נִכְלַל בְּגֶדֶר גְּזֵרַת מִשְׁפָּט זֶה, וְהוּא אָמְרוֹ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לִבְנוֹת צְלָפְחָד שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדָם לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״זֶה״ לוֹמַר וְלֹא אַחֵר, שֶׁלֹּא עָשָׂה ה׳ מַעֲלָה זוֹ בְּרִשְׁיוֹן זֶה אֶלָּא לָהֶם, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בְּנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר שֶׁאֵין לְתֵבַת ״לֵאמֹר״ מַשְׁמָעוּת, וּלְדַרְכֵּנוּ יְכַוֵּן לוֹמַר כִּי בָא הָאֱלֹהִים בְּמַאֲמָר זֶה לְרוֹמֵם כְּבוֹדָם.