אחר הדברים האלה ניסה אלוהים את אברהם ואמר: ״קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״. אברהם השכים בבוקר, חבש את חמורו, לקח את יצחק ושני נעריו ועצי עולה, והלך אל המקום אשר אמר לו האלוהים.
ביום השלישי נשא אברהם את עיניו וראה את המקום מרחוק. הוא השאיר את הנערים, ועלה עם יצחק לבדם. יצחק שאל: ״הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה״, ואברהם השיב: ״אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי״. בהגיעם אל המקום בנה אברהם מזבח, ערך את העצים, עקד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח, ושלח ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו.
ברגע האחרון קרא אליו מלאך ה' מן השמים: ״אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר... כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״. אברהם נשא עיניו וראה איל נאחז בסבך בקרניו, ולקחו והעלהו לעולה תחת בנו. הוא קרא למקום ״ה' יִרְאֶה״. מלאך ה' קרא שנית ובירך את אברהם: ״הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם... עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי״.
העקדה היא שיא ניסיונות אברהם ומופת האמונה והמסירות בתנ״ך. בה בעת היא מבטאת את דחיית קרבנות אדם: ה' עוצר את היד, ואיל בא תחת הנער.