וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו. מִלַּת ״אַחַר״ מַשְׁמָעוּתוֹ הוּא כְּאִלּוּ הָיָה כָּאן שְׁנֵי אֵילִים, וְרָצָה לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וְאָמַר שֶׁזֶּה אַיִל אַחֵר מִן הָרִאשׁוֹן. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי זֶה הָיָה לִנָּקֵד צֵירֵי תַּחַת הַחֵי״ת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא נָקוּד צֵירֵי, כִּי נְקֻדַּת הַחֵי״ת בְּפַתָּח אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב כָּל כָּךְ, מִדִּכְתִיב מִלַּת ״אַחַר״ בֵּין ״אַיִל״ וּבֵין ״נֶאֱחַז״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אַיִל זֶה מִן אוֹתָן אֵילִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אֶלָּא אַיִל אַחֵר הוּא, כִּי אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת (אבות ה ח).
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חוֹטֵא וְרַב מֶרִי נִמְשַׁל לְאִישׁ בַּעַל קַרְנַיִם מְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה, בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יד, ב) שֶׁמְאֵבֶר, שָׂם אֵבֶר, לִקְפּוֹץ וְלָעוּף כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְכֵן בָּאֻמּוֹת נֶאֱמַר (דניאל ח, כ) ״הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנַיִם״ וְגוֹ׳. כָּךְ נָשָׂא הַמָּשָׁל כָּאן בְּאַיִל בַּעַל קַרְנַיִם זֶה, כִּי יֵשׁ מְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה, זֶהוּ הַחוֹטֵא לַשָּׁמַיִם, וְרוֹב קַרְנֵי הַבְּהֵמוֹת פּוֹנִין לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כִּי כָּךְ הָאָדָם הַחוֹטֵא לַחֲבֵרוֹ מַזִּיקוֹ, הֵן בְּאֹרֶךְ יָמִים שֶׁבִּימִינוֹ, הֵן בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ. לְפִיכָךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וְחָטָא לַשָּׁמַיִם לְבַד, עַל כֵּן נִזְדַּמֵּן לוֹ לְכַפָּרָה שׁוֹר שֶׁהָיָה לוֹ קֶרֶן אֶחָד בְּמִצְחוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמִּצַּד הֱיוֹתוֹ בְּמִצְחוֹ הָיָה פּוֹנֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי בַּמֶּה שֶׁחָטָא יְתַקֵּן. וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין ס.) לוֹמַר כֵּן שֶׁהָיָה לוֹ קֶרֶן אֶחָד וְדַוְקָא בְּמִצְחוֹ. אֲבָל לְדוֹרוֹת, כָּל חוֹטֵא מֵבִיא שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּעַל קַרְנַיִם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, לְכַפֵּר עַל אֲשֶׁר חָטָא לַחֲבֵרוֹ, כִּי אֲפִלּוּ הַחוֹטֵא בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, מִכָּל מָקוֹם הוּא מַזִּיק גַּם לַבְּרִיּוֹת, הֵן מִצַּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, וְרַבִּים נָשְׂאוּ עֹנֶשׁ חֶטְאוֹ כַּנּוֹדָע, הֵן מִצַּד שֶׁגּוֹרֵם שֶׁאֲחֵרִים לוֹמְדִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשָׂיו. עַל כֵּן דִּינוֹ לְהָבִיא בְּהֵמָה בַּעֲלַת קַרְנַיִם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, לְכַפֵּר עַל מַה שֶּׁחָטָא לַבְּרִיּוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל חֶלְקוֹ, כִּי אִם רַבּוּ פְשָׁעָיו מַה יַּעֲשֶׂה לּוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל לְאָדָם הַדּוֹמֶה לוֹ הָיָה יָכוֹל לְהַכּוֹת בּוֹ מַכָּה רַבָּה כְּפִי גֹּדֶל כֹּחוֹ, עַל כֵּן דִּינָם חֲלוּקִים בְּקָרְבָּנוֹת, כִּי הַכֹּהֵן מָשִׁיחַ וְסַנְהֶדְרִין כֹּחָם גָּדוֹל וּבְיָדָם הָיָה לְהַכּוֹת מַכָּה רַבָּה בְּזוּלָתָם, עַל כֵּן דִּינָם לְהָבִיא פָּר שֶׁנְּגִיחָתוֹ גְּדוֹלָה וּמְסֻכֶּנֶת בְּיוֹתֵר. וְכָל סְתָם יָחִיד אֵין נְגִיחָתוֹ גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ לַחֲבֵרוֹ, וְדוֹמֶה לְכֶבֶשׂ אוֹ עֵז שֶׁאֵין נְגִיחָתָם גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, עַל כֵּן דִּינָם לְהָבִיא כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז. אֲבָל הֶעָנִי שֶׁכֹּחוֹ חָלוּשׁ מִלְּהַזִּיק וְדוֹמֶה לְעוֹף הַמַּכֶּה בִּכְנָפָיו עַל דֶּרֶךְ שֶׁמְאֵבֶר, עַל כֵּן דִּינוֹ לְהָבִיא תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, לוֹמַר כִּי הוּא נִרְדָּף כְּמוֹתָם וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מַכֶּה עִם כְּנָפָיו בְּזוּלָתָם. וּבְדַלֵּי דַלּוּת הֶחָשׁוּב כְּמֵת, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ סֹלֶת שֶׁאֵין בּוֹ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִי. וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּעֶזְרַת ה׳ (ויקרא ד) לְפִי שֶׁכָּל מְכַפֵּר צָרִיךְ שֶׁיִּתְדַּמֶּה בְּתָאֳרָיו אֶל הַמִּתְכַּפֵּר. זֶהוּ שֶׁאָמַר (תהלים עה, ה) ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״. ״אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ אַחַת בְּמַשְׁמָע, שֶׁלֹּא יֶחֶטְאוּ לַשָּׁמַיִם לְבַד. ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, כְּנֶגֶד הַחוֹטֵא גַּם לָאָדָם. לְכָךְ אָמַר ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם״, שְׁנֵי הֲרָמוֹת, אַחַת לְיָמִין וְאַחַת לִשְׂמֹאל כָּאָמוּר.
וְדָבָר זֶה נִרְמַז לְאַבְרָהָם, יַעַן כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, וְכָל שֶׁכֵּן לְדַעַת הָאוֹמְרִים (נדרים לב) שֶׁגָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁאָמַר ״בַּמָּה אֵדָע״ (בראשית טו:ח), וְגָרַם לְבָנָיו עִנּוּי וַעֲבוֹדָה וּמִיתַת הַבָּנִים בְּמִצְרַיִם, כְּאִלּוּ הָיָה מְנַגֵּחַ בָּהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל. עַל כֵּן דִּינוֹ לְהַקְרִיב אַיִל אַחֵר, וְהוּא אַחֵר מִן הָרִאשׁוֹן, כִּי הָאַיִל הָרִאשׁוֹן הוּא הָאָדָם הַחוֹטֵא הַמְנַגֵּחַ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה, וּבְחֶמְלַת ה׳ לָקַח תְּמוּרָתוֹ אַיִל אֲשֶׁר הָיָה נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו. עִנְיַן הֱיוֹתוֹ נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ, הַיְינוּ אִילָן, רֶמֶז שֶׁכָּכָה הַחוֹטֵא נִסְתַּבֵּךְ בַּחֵטְא הַנִּמְשָׁךְ מֵאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, אֲשֶׁר הָיָה סִבָּה לְכָל חַטָּאת. וְעִנְיַן ״בְּקַרְנָיו״, כִּי קַרְנֵי הַחוֹטֵא גָּרְמוּ לוֹ לְהִסְתַּבֵּךְ בַּחֵטְא, כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁהָאָדָם נִתְפַּשׂ וְנֶאֱחַז בַּמְּצוּדָה בַּעֲבוּר הֱיוֹת לוֹ קַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, מֵרִים קֶרֶן לַמָּרוֹם אוֹ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (נו ט) אָמְרוּ ״וְהִנֵּה אַיִל אַחַר״, מַהוּ ״אַחַר״? כָּל הַיָּמִים יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת וּמִסְתַּבְּכִים בְּצָרוֹת, וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל. הִנֵּה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל הַמִּדְרָשׁ זֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּחוֹטֵא וְרַב מֶרִי אֲשֶׁר קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל״, נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ עַל שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בְּקֶרֶן שֶׁל אַיִל, וְעַל יָדוֹ יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִיַּד יִצְרָם הָרָע אֲשֶׁר מְצוּדָתוֹ פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים, וְעַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר הַבָּא לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן יִגָּאֲלוּ מִיָּדוֹ, כִּי הַשּׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם עַל הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עמוס ג ו) ״אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְהָעָם לֹא יֶחֱרָדוּ״.
וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה טז:) שֶׁשּׁוֹפָר מְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן, מִצַּד הֱיוֹתוֹ סָבוּר שֶׁמָּא הוּא שׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ, אֵין הַשָּׂטָן נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ, וְכִי לֹא יֵדַע שֶׁחֹק הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִיָּמִים יָמִימָה וַעֲדַיִן מָשִׁיחַ לֹא בָּא, וְקָרוֹב לוֹמַר כֵּיוָן דְּדָשׁ דָּשׁ? אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כִּי מִצְוַת ה׳ עָלֵינוּ, וְגַם הוּא יוֹדֵעַ טַעַם הַמִּצְוָה כְּדֵי לְעוֹרֵר עַל הַתְּשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת הַגְּאוּלָּה. עַל כֵּן הוּא בָּהִיל דִּלְמָא אָתֵי מְשִׁיחָא, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמִים לֹא נִתְעוֹרְרוּ עַל הַתְּשׁוּבָה כְּהִלָכָתָם, סוֹף סוֹף יִהְיֶה הַזְּמַן שֶׁיִּתְחָרְטוּ עַל רָעָתָם וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. לְכָךְ הוּא מִתְיָרֵא בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁמָּא עַכְשָׁיו יֶחֶרְדוּ וְיָשׁוּבוּ. וּלְפִי שֶׁהַקֶּרֶן הוּא מְקוֹם הַחֵטְא, עַל כֵּן יִהְיֶה גַּם מְקוֹם הַתִּקּוּן, דּוּגְמַת עֲלֵי תְּאֵנָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי בְּמָה שֶׁקִּלְקֵל נִתְקַן. כָּךְ בַּקֶּרֶן נִתְקַלְקֵל וְעַל יָדוֹ יִתָּקֵן, וְהַקָּטֵגוֹר יֵהָפֵךְ לְסָנֵגוֹר, כִּי כָל בַּעַל תְּשׁוּבָה הַזְּדוֹנוֹת נֶהֱפָכִים לוֹ לִזְכֻיּוֹת. כָּךְ קֶרֶן זֶה מְקוֹם הַזְּדוֹנוֹת, וְעַל יָדוֹ יָבוֹא אֶל הַזְּכֻיּוֹת.
