בְּרֵאשִׁית כ״ב · י״א

אברהם אברהם. לְשׁוֹן חִבָּה הוּא, שֶׁכּוֹפֵל אֶת שְׁמוֹ:

וּקְרָא לֵהּ מַלְאָכָא דַּיְיָ מִן שְׁמַיָּא וַאֲמַר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַאֲמַר הָא אֲנָא

אברהם אברהם. פעמים כמו בחפזון:

אברהם אברהם פעמיים, כך מנהג הקורא בחפזון אפילו בלשון לעז.

אַבְרָהָם אַבְרָהָם. לְשׁוֹן חִבָּה, וּמַה שֶּׁלֹּא קְרָאוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹן שְׁתֵּי פְּעָמִים לְשׁוֹן חִבָּה, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹדַע חִבָּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי שֶׁמָּא לֹא יַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן. וְאַחַר שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן, אָז נִרְאָה לְעֵין כֹּל בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז עַל זוּלָתוֹ, עַל כֵּן קְרָאוֹ ״אַבְרָהָם אַבְרָהָם״ שְׁנֵי פְּעָמִים לְשׁוֹן חִבָּה, כִּי נִסָּיוֹן זֶה הָיָה לְתוֹעֶלֶת הַמְנֻסֶּה לְהוֹדִיעַ חִבָּתוֹ.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָסַק בְּמִצְוָה בַּעֲקֵדַת בְּנוֹ הָיָה כָּל כָּךְ טָרוּד בַּמִּצְוָה לְגָמְרָהּ כְּהִלְכָתָהּ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה נוֹתֵן לֵב לְקוֹל הַקְּרִיאָה, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לִקְרוֹתוֹ שֵׁנִית, וְזֶהוּ טַעַם לְכֶפֶל ״אַבְרָהָם אַבְרָהָם״, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּרִאשׁוֹנָה (בראשית יב:א) שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן טָרוּד בְּמִצְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַבְרָהָם הֵבִין בִּקְרִיאָה זוֹ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ, לְפִיכָךְ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ נִדְהָם וּכְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שׁוֹמֵעַ, כְּדֵי לִגְמוֹר הַמִּצְוָה, עַד שֶׁקְּרָאוֹ שֵׁנִית.