בשבת ישראל בשטים, בקרבת פעור, החל העם לזנות עם בנות מואב ולעבוד את הבעל: ״וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר״, ותפרוץ מגפה. זהו יישום עצת בלעם להחטיא את ישראל.
פנחס בן אלעזר קינא לה' ועצר את המגפה. פעור נזכר גם כאשר בירך שם בלעם: ״וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו... שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״. בעל פעור הוא מקום חטא חמור בפתח הארץ.
הפסוקים במקרא
דמויות קשורות
סיפורים קשורים
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את בעל פעור בתנ״ך. התיאור מבוסס על הכתוב במקרא ועל הפסוקים המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי המסורת״, ״לפי חז״ל״), וזיהוי גאוגרפי שאינו ודאי מסומן כמשוער - ואינם מוצגים כעובדה מקראית.