פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הכהן, קם בעת מגפה שפרצה בעקבות חטא בעל פעור, וקינא לה' במעשה זריזות שעצר את המגפה (במדבר כה).
על מעשהו אמר ה': ״הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם... בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״ (במדבר כה). בכך התבססה הכהונה בזרעו.
בהמשך נשלח פינחס עם הצבא במלחמת מדין (במדבר לא), ובימי יהושע הוביל את שליחות השבטים אל בני ראובן וגד בעניין המזבח שבנו בעבר הירדן (יהושע כב). בתנ״ך הוא סמל הקנאות לשם ה' והבאת השלום.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של פִּינְחָס בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.