בְּמִדְבַּר כ״ה · ג׳

וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

במילים פשוטות

ישראל נצמד אל בעל פעור, כלומר נדבק בעבודתו, ועל כך חרה אף ה' בהם. רש״י מבאר ששם האליל פעור בא על שם עבודתו המבזה, שהיו פוערים לפניו את הגוף, ומסביר שחרון האף התבטא במגפה ששלח ה' בעם. אבן עזרא מבאר שהמילה ״ויצמד״ היא מלשון צמד בקר, שנצמדו ונקשרו לעבודת פעור, ולדעתו הנשים הן שגררו את האנשים אחריהן לדת הזו. הפסוק מסמן את שיא ההידרדרות: מזנות אל השתחוויה ואל הצמדות ממשית לאליל, ועל כן מתעורר הכעס האלוהי המביא לעונש הבא.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פעור. עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעֲרִין לְפָנָיו פִּי הַטַּבַּעַת וּמוֹצִיאִין רְעִי, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ (סנהדרין ס'):

ויחר אף ה' בישראל. שָׁלַח בָּהֶם מַגֵּפָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִתְחַבַּר יִשְׂרָאֵל לְבַעֲלָא פְעוֹר וּתְקֵף רוּגְזָא דַיְיָ בְּיִשְׂרָאֵל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויצמד ישראל. מגזרת צמד בקר והטעם הנשים והנה נצמדו עמם לדת פעור:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויחר אף - שהתחילה מגפה בעם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל