ישראל נצמד אל בעל פעור, כלומר נדבק בעבודתו, ועל כך חרה אף ה' בהם. רש״י מבאר ששם האליל פעור בא על שם עבודתו המבזה, שהיו פוערים לפניו את הגוף, ומסביר שחרון האף התבטא במגפה ששלח ה' בעם. אבן עזרא מבאר שהמילה ״ויצמד״ היא מלשון צמד בקר, שנצמדו ונקשרו לעבודת פעור, ולדעתו הנשים הן שגררו את האנשים אחריהן לדת הזו. הפסוק מסמן את שיא ההידרדרות: מזנות אל השתחוויה ואל הצמדות ממשית לאליל, ועל כן מתעורר הכעס האלוהי המביא לעונש הבא.
