בלק לוקח את בלעם אל ראש הפעור הנשקף על פני הישימון. רש״י מבאר שבלק היה קוסם גדול וראה שישראל עתידים ללקות על ידי פעור, אך לא ידע במה, ואמר שמא הקללה תחול עליהם משם. עוד מוסיף רש״י שכל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים. אבן עזרא מבאר ש״ראש הפעור״ - בלעם לא הלך לקראת נחשים, ולכן הייתה עליו רוח אלוהים, וזאת עשה מפני שראה שאין נחש ביעקב. הפסוק מתאר את הבחירה במקום פעור, מתוך תובנה קוסמית של בלק שמשם עתידה לבוא פגיעה בישראל. אך בלק אינו יודע שהפגיעה תבוא מחטא בעל פעור ולא מקללה. הפער בין ראייתו החלקית לבין ההבנה המלאה ממחיש את מגבלות הקסם: הוא מגלה רמזים אך לא את מהותם. בלעם, לעומתו, כבר זנח את הנחש ופועל ברוח אלוהים.