וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

ויותר יעקב. שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם (חולין צ"א):

ויאבק איש. מְנַחֵם פֵּי' וַיִּתְעַפֵּר אִישׁ, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַ"י נִעְנוּעָם. וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ, וַאֲבֵיק לֵיהּ מֵיבַק - לְשׁוֹן עֲנִיבָה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שְׁנַיִם שֶׁמִּתְעַצְּמִים לְהַפִּיל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, שֶׁחוֹבְקוֹ וְאוֹבְקוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו. וּפֵרְשׁוּ רַזִ"לִ שֶׁהוּא שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית רבה):

וְאִשְׁתָּאַר יַעֲקֹב בִּלְחוֹדוֹהִי וְאִשְׁתַּדֵּל גַּבְרָא עִמֵּהּ עַד דִּסְלֵק צַפְרָא

ויאבק. מגזרת אבק, עד שעלה אבק ביניהם:

עד עלות השחר. עד סור שחרות הלילה, וי"א כי שחר רמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש וכן "אשר אין לו שחר" (ישעי' ח כ):

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ב:כ"ה). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, הֶעֱבִירָם עִמּוֹ, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ, בְּצִוּוּי, כִּי חָזַר וְצִוָּה שֶׁיַּעַבְרוּ לְפָנָיו וְנִשְׁאַר הוּא אַחֲרֵיהֶם:

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וַיִּתְעַפֵּר, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁמַּעֲלִין אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם. וְלִי נִרְאֶה לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ (סנהדרין סג), וַאֲבִיקוּ לֵיהּ מֵיבַק (מנחות מב), זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ב:כ"ה). וַאֲבִיקָה בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים חֲבִיקָה שִׁמְּשׁוּ בָּהּ הַרְבֵּה, אֲבַקְתָּא אִית בָּהּ (מכות כג), דַּרְגָּשׁ עִיּוּלֵי וְאַפּוֹקֵי בַּאֲבַקְתָּא (נדרים נו), וְכֵן אֲבוּקָה בִּלְשׁוֹנָם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ מֵעֵצִים דַּקִּים חֲגֻרִים וּקְשׁוּרִים יַחַד, כִּי הַחֵי"ת תִּכְבַּד בִּלְשׁוֹנָם וְהֵקֵלּוּ אוֹתָהּ לְאָלֶ"ף, וּפְעָמִים רַבִּים יַבְלִיעוּ הַחֵי"ת, תּוּתָךְ (חולין ז) בִּמְקוֹם תְּחוֹתָךְ (זבחים נד), מַסּוּתָא (ב"מ ו) בִּמְקוֹם מַסְחוּתָא (קדושין לג), אֲסִיתָא חֲסִיתָא (שבת עז). וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה וַיֵּאָבֵק - וַיְחַבֵּק, כְּמוֹ "וַיְחַבְּקֵהוּ" (בראשית ל"ג:ד'), כִּי אוּלַי כֵּן הַלָּשׁוֹן. וּמָצִינוּ "בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים" (זכריה ו ג) כְּמוֹ חֲמוּצִים, מִלְּשׁוֹן "חֲמוּץ בְּגָדִים" (ישעיהו סג א), וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים (הרד"ק) כִּי "וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻּלְתֵּךְ" (יחזקאל כז כד) כְּמוֹ וַחֲרוּזִים, מִן "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" (שיר השירים א י), וְכֵן אָמְרוּ בְּמִלַּת "וַתְּאַלֲצֵהוּ" (שופטים טז טז) שֶׁהוּא כְּמוֹ וַתְּחַלְּצֵהוּ, מְהֻפָּךְ מִן וַתִּלְחָצֵהוּ, וְשֶׁמָּא הוּא דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ב:כ"ה) שֶׁאָמַר "וְאִשְׁתַּדַּל", וְכָךְ תִּרְגֵּם "וְכִי יְפַתֶּה" (שמות כב טו) "אֲרֵי יְשַׁדֵּל", יְחַבֵּק וִינַשֵּׁק שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַפִּתּוּי, אוֹ שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לוֹ לָשׁוֹן וַעֲשָׂאוֹ עִנְיַן תַּחְבּוּלָה, כִּי כָל הִשְׁתַּדְּלוּת תַּחְבּוּלָה וְצִדּוּד עִנְיָן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ז:ג') מִי נִתְמַלֵּא אָבָק, הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ, כְּדִבְרֵי מְנַחֵם, וְהוּא הַנָּכוֹן:

ויותר יעקב לבדו - כלומר: שהעביר כל אשר לו שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו ורצה לעבור אחריהם, כדי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכווין.

ויאבק - מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום דברו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ. אַחֲרוֹן לְכֻלָּם לִנְסֹעַ מִן הַמַּחֲנֶה, כְּדֵי לְהַדְרִיךְ אֶת כָּל עַמּוֹ שֶׁיֵּלְכוּ עִם כָּל קִנְיָנוֹ וְלֹא יִשָּׁאֵר דָּבָר בַּמַּחֲנֶה:

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. הָיָה זֶה פֹּעַל מַלְאָךְ בְּמִצְוַת בּוֹרְאוֹ בְּלִי סָפֵק, עַל דֶּרֶךְ "יְרֵה וַיּוֹר" (מלכים ב יג:יז), שֶׁיִּהְיֶה נוֹשַׁע בַּה' יַעֲקֹב וְזַרְעוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה עִם הֶזֵּק בְּמָמוֹן שֶׁהוּא הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, וְעִם זֶה תִּהְיֶה הַתְּשׁוּעָה בַּסּוֹף עִם בְּרָכָה.

ויאבק איש עמו מלאך בדמות איש לעכבו שלא יוכל לברוח ויראה הוא הבטחות הקב״‎ה שלא יזיקהו עשו.

עד עלות השחר עד הסתלקות שחרות הלילה.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. בְּעִנְיַן הִתְאַבְּקוּת עִם יַעֲקֹב רַבּוּ הַדֵּעוֹת, הֵן קָצְרָה אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת מִלְּהַעֲלוֹת עָלֶיהָ כָּל דֵּעוֹת הַמְפָרְשִׁים. אָמַרְתִּי, הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי וְאוֹמַר: אַחַר שֶׁהִסְכִּימוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים שֶׁמַּלְאָךְ זֶה הוּא סַמָּאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַנִּקְרָא סַמָּאֵל עֵשָׂו, כִּי כָל חֶפְצוֹ וְיִשְׁעוֹ לְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם וּלְהַכּוֹתוֹ בְּעִוָּרוֹן וְלַעֲשׂוֹתוֹ סוּמָא מֵעַיִן הַשִּׂכְלִי, עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל הָרוֹאֶה לִרְאוֹת בְּמַרְאוֹת הָאֱמֶת לָבוֹא וְלִרְאוֹת פְּנֵי ה׳ וְלָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִירֵאָיו בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה, כִּי הוּא שָׂטָן, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, הוּא יֵצֶר הָרָע (בבא בתרא טז.). וְרֶמֶז לַדָּבָר, כִּי סַמָּאֵל שׁוּתָפוֹ שֶׁל עֲנָבִ״ים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א אוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מִן הָעֲנָבִים כְּשֶׁהוּא מְשַׁכֵּר אֶת הָאָדָם הֲרֵי הוּא עִוֵּר בִּסְתִימַת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יב) ״חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן״, וּסְתָם שִׁכּוֹר הוֹלֵךְ כְּעִוֵּר וְסוּמָא, כָּךְ סַמָּאֵל זֶה שׁוּתָפוֹ, כָּל מְזִימוֹתָיו לְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם כֵּן הָעֲנָבִים מְסַמְּאִים עַיִן הַגַּשְׁמִי, וְזֶה סַמָּאֵל שׁוּתָפוֹ מְעַוֵּר עַיִן הַשִּׂכְלִי, שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּמַרְאוֹת הָאֵל, וְזֶהוּ סַמָּאֵל מִלָּה מוּרְכֶּבֶת.

וְעוֹד מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע נִמְשַׁל לִזְבוּב (ברכות סא) כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בַּפָּסוּק ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״ (בראשית ד ז), כִּי סְתָם זְבוּב אֵינוֹ רוֹבֵץ בַּבָּשָׂר הַשָּׁלֵם שֶׁבָּאָדָם, כִּי אֵין כֹּחוֹ בְּפִיו לַעֲשׂוֹת פֶּתַח חָדָשׁ בְּבָשָׂר שָׁלֵם. עַל כֵּן הַזְּבוּב רוֹבֵץ בֵּין הַשְּׁפַתַּיִם בְּמָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא פֶּתַח פָּתוּחַ קְצָת, שָׁם יִרְבַּץ לְהַרְחִיב פֶּתַח הַמַּכָּה. כָּךְ הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ מִזְדַּוֵּג אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר לֹא פָּרַץ גְּדֵרוֹ כְּלָל וְלֹא פָּתַח לוֹ פֶּתַח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, וְעִם הָאִישׁ הַשָּׁלֵם בְּכָל מַעֲשָׂיו אֵין לוֹ שׁוּם שַׁיָּכוּת וְעֵסֶק, כִּי לֹא יוּכַל לוֹ כְּלָל. אַךְ בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם מֵעַצְמוֹ פּוֹתֵחַ לוֹ פֶּתַח קְצָת וּפוֹרֵץ גְּדֵרוֹ אַף בַּעֲבֵרָה קַלָּה, אָז מִיָּד מִזְדַּוֵּג לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע וְאוֹמֵר לוֹ ״אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה״, וְאָז יַעֲלֶה מִן הָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת אֶל הַחֲמוּרוֹת, וּמִשְׁתַּדֵּל לְהַרְחִיב הַפִּרְצָה עַד עֲלוֹת חֲמַ״ס גָּבֶר לְאֵין מַרְפֵּא, וּפָרַץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס (ישעיהו ה ה). כָּךְ זֶה הַמַּלְאָךְ סַמָּאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, בִּרְאוֹתוֹ עִנְיְנֵי יַעֲקֹב עִם עֵשָׂו שֶׁהֵם תְּלוּיִן בִּשְׁמִירַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ וְגוֹ׳ (בראשית כז מ), וְהִנֵּה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב כְּלָל, לֹא נִזְדַּוֵּג אֵלָיו לְסַמֵּא אֶת עֵינֵי שִׂכְלוֹ מִכֹּל וָכֹל. אַךְ כְּשֶׁרָאָה שֶׁיַּעֲקֹב פָּרַץ גְּדֵרוֹ קְצָת בִּיצִיאָה זוֹ, כִּי חֲנָנוֹ אֱלֹהִים וְנָתַן לוֹ אֶת כֹּל, וְרוֹב עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד, וְיַעֲקֹב יָצָא מִגְּדַר הַהִסְתַּפְּקוּת קְצָת. ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״, וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לְכַדּוֹ״, בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה, כִּי הַלַּיְלָה זְמַן קְהִלָּה לְכָל הַמַּזִּיקִים הִיא, וְהוּא נִשְׁאַר בַּלַּיְלָה יְחִידִי עֲבוּר פַּכִּים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים רָמִים וְנִשָּׂאִים, וּבַעֲבוּר דָּבָר מוּעָט הָאָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּז, נוֹתַר בִּמְקוֹם סַכָּנָה לְבַדּוֹ. אָז אָמַר סַמָּאֵל ״הֶאָח מָצָאתִי אוֹן לִי״, מֵאַחַר שֶׁיַּעֲקֹב הִתְחִיל בְּקַלְקָלָה וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ קְצָת עִוֵּר מֵעֵינָיו, כִּי מִי עִוֵּר כְּמוֹ אוֹהֲבֵי הַמָּמוֹן אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי כז כ) ״וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה״. אָז אָמַר סַמָּאֵל ״הִנֵּה עֵת לִקְרֹב וְעֵת לַחֲבֹק אֵלָיו, וְהִנְנִי מוֹסִיף לוֹ טֻמְאָה לְמַלֹּאת עֵינָיו אָבָק וְעָפָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סוּמָא מִכֹּל וָכֹל גַּם מֵעַיִן הַשִּׂכְלִי״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״, כַּאֲשֶׁר עָבַר חֹק הַהִסְתַּפְּקוּת וַיִּוָּתֵר ״לְבַדּוֹ לְכַדּוֹ״, וַהֲרֵי הוּא לְבַדּוֹ כִּי בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם, כִּי מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה לְסַכֵּן עַצְמוֹ בַּעֲבוּר דָּבָר מוּעָט כָּזֶה. אֵין זֶה כִּי אִם לֵב הוּתַל הִטָּהוּ מִנִּי אֹרַח יְשָׁרִים לְחַבֵּב כָּל כָּךְ הַמָּמוֹן הַגּוֹרֵם שִׁכְחַת אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח יג-יד) ״וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳״.

מִיָּד וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. נִזְדַּוֵּג אֵלָיו סַמָּאֵל לִגְרוֹם לוֹ שִׁכְחַת אֱלוֹהַּ מִכָּל וָכֹל, וּמִלַּת וַיֵּאָבֵק הִיא כְּמוֹ וַיְחַבֵּק, כִּי מִלּוֹת אח״הע מִתְחַלְּפוֹת, וְנִכְתַּב וַיֵּאָבֵק בְּאָלֶ״ף כְּדֵי לִדְרוֹש מִמֶּנּוּ לְשׁוֹן אָבָק, כִּי רָצָה לְסַמֵּא עֵין שִׂכְלוֹ כְּאָבָק זֶה הָעוֹלֶה וּמְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם, כָּךְ עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְסַמֵּא עֵין שִׂכְלוֹ כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לִידֵי הַכְחָשַׁת אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צא) שֶׁהָיָה הָאָבָק עוֹלֶה עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי זֶהוּ סִמּוּי עֵינָיו שֶׁל צִדְקִיָּהוּ הַנּוֹגֵעַ בְּעַצְמוּת אֱמוּנַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמְצִיאוּת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁהָיָה נוֹגֵעַ בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, לָמְדוּ זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר״, מַשְׁמָע עַד וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי עֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיָה מְעַכֵּב עַל יָדוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ לִידֵי הַכְחָשַׁת אֱלוֹהַּ, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר הִכִּיר בֶּאֱמֶת כִּי יֵשׁ לָעוֹלָם בּוֹרֵא וּמַנְהִיג, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעֲקֵדָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַל פָּסוּק ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ (דברים ד לט), שֶׁמִּתּוֹךְ יְדִיעַת מַהֲלַךְ הַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי, דְּהַיְנוּ הַשֶּׁמֶשׁ, יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהִתְבּוֹנֵן כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים. וְכֵן אַבְרָהָם לֹא הִכִּיר בּוֹרְאוֹ כִּי אִם מִתּוֹךְ הֲלִיכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַתְחָלַת עֲלִיָּתָהּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מא ב) ״מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק״, וּפָסוּק זֶה נִדְרָשׁ עַל אַבְרָהָם. וְזֶהוּ הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה מְפַרְסֵם לַכֹּל מְצִיאַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וּבְמוֹתוֹ תָּלָה יְדִיעָה זוֹ בְּגַלְגַּל הַחַמָּה. וּפֵרֵשׁ הָרַב שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ (יומא כ:) אִלְמָלֵא גַּלְגַּל חַמָּה הַמַּכְרִיז מְצִיאַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, הָיָה נִשְׁמָע קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי הַמַּכְחֶשֶׁת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר״ וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי עַל יְדֵי יְדִיעַת תְּנוּעַת הַשֶּׁמֶשׁ יָדַע יַעֲקֹב כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים. וּמִטַּעַם זֶה מִשְׁפַּט הָרְשָׁעִים לַבְּקָרִים, וּרְאָיָה מִסְּדוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קא ח) ״לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ״, לְפִי שֶׁלֹּא לָקְחוּ לִמּוּד מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְלֹא יָדְעוּ אֶת ה׳.

וְכַאֲשֶׁר רָאָה סַמָּאֵל, כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ לְסַמֵּא עֵין שִׂכְלוֹ מִכָּל וָכֹל, אָז הִשְׁתַּדֵּל בְּתַחְבּוּלָה אַחֶרֶת לְסַמֵּא קְצָת עֵין שִׂכְלוֹ לְכָל הַפָּחוֹת, לְשֶׁלֹּא יוּכַל לִרְאוֹת בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה וּבִדְבָרִים נֶעֱלָמִים הַמְכֻנִּים בְּיָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ז, ב) ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ״, מַה יָּרֵךְ בַּסֵּתֶר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסֵּתֶר (סוכה מט:). וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ״. וְאֵין רְצוֹנִי לְהוֹצִיא מִקְרָא זֶה מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, כִּי וַדַּאי נָגַע בִּירֵכוֹ מַמָּשׁ, אַךְ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן טַעַם בַּדָּבָר לָמָּה נָגַע דַּוְקָא בְּכַף יְרֵכוֹ, אֶלָּא שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹהֵב כֶּסֶף, אָז בְּלִי סָפֵק יִהְיֶה עִוֵּר מֵעֵינֵי שִׂכְלוֹ. וְאִם יָפֶה כֹּחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא בָּא לִידֵי כְּפִירָה מִכָּל וָכֹל, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה הַדָּבָר נוֹגֵעַ בְּכַף יְרֵכוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה לֹא יוּכַל לִרְאוֹת בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה. ״וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב״, לְהוֹרוֹת לוֹ כִּי שְׁנֵי קִנְיָנִים אֵלּוּ, הַתּוֹרָה וְהַמָּמוֹן, הֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ. ״וַתֵּקַע״, הַיְינוּ שֶׁנִּדְחֶה הָאֶחָד מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, כא) ״טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ״.