בְּרֵאשִׁית כ״ה · כ״ו

וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃

במילים פשוטות

אחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, ולכן קראו שמו יעקב, ויצחק היה בן שישים בלדת אותם. רש״י מביא פירוש לפי פשוטו: בדין היה יעקב אוחז בעשו לעכבו, שכן יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השנייה, ומשל לשפופרת שפיה קצר - הראשון שנכנס יוצא אחרון. אבן עזרא מעיר ש״ויקרא שמו״ - הקורא, או יצחק אביו. הכתוב מסביר את מקור שמו של יעקב מן האחיזה בעקב, ומציין את גילו של יצחק בעת לידת התאומים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ - הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:

בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:

ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:

בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבָתַר כֵּן נְפַק אֲחוּהִי וִידֵהּ אֲחִידָא בְּעִקְבָא דְעֵשָׂו וּקְרָא שְׁמֵהּ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בַּר שִׁתִּין שְׁנִין כַּד יְלִידַת יָתְהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויקרא שמו. הקורא או יצחק אביו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. יִשָּׁאֵר בֶּעָקֵב וּבַסּוֹף, כִּי זֶה הוֹרָה הֱיוֹת יָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב אָחִיו, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ קָרָא לוֹ כֵּן (ירמיהו מו:כח).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וידו אחזת מכבר, בעוד שהיה בבטן וכן כתיב בבטן עקב את אחיו. לשון עקב ופרסה פי׳‎ בבטן אחזו יעקב לעשו בעקבו כדי לעכבו שלא יצא ויצא הוא תחלה כי הוא היה מטפה ראשונה כדאמר לה ר׳‎ יוסי לההיא מטרוניתא. ולו משפט הבכורה ודבר זה הזקיקו לקנותה.

בן ששים שנה פרש״‎י ושפחה לא רצה לישא, לאו שפחה ממש אלא אשה ממש מכנענית מדכנענים זכרים קרויין עבדים הנקבות קרויות שפחות.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. כִּי יַד מֶמְשַׁלְתּוֹ לֹא יִהְיֶה לּוֹ מִיָּד בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ, כִּי אִם בַּסּוֹף בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים, כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״עָקֵב״ הַמּוֹרֶה עַל הַסּוֹף. כָּךְ הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי נִקְנֶה בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ שֶׁל הָאָדָם, כִּי ״סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע״ (קהלת יב, יג), וְזִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוֹסִיפִין חָכְמָה. אֲבָל בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ אֵין בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל מִן אוֹתוֹ שְׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, וְאִם כֵּן מֻכְרָח הַדָּבָר לוֹמַר שֶׁאֵין שָׂכָר לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר זְמַן קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת הוּא בִּימֵי הַזִּקְנָה, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, כִּי אָז שִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. וְאֵימָתַי יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ? כִּי יְמֵי הַזִּקְנָה אֵינָן מוּכָנִים לְקַבָּלַת הַשָּׂכָר, כִּי כְּבָר בָּטְלוּ אֶצְלוֹ כָּל הַחֲמָדוֹת, ״וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה״ (קהלת יב, ה). אִם כֵּן עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיַּד הַשְּׁלֵמִים אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, דְּהַיְנוּ סוֹף מֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל עֵשָׂו.

וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁלֶּעָתִיד יְבַזֶּה עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה כְּדָבָר שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו וּמְבַזֶּה אוֹתוֹ, וּבְאוֹתוֹ עָקֵב יֶאֱחֹז יַעֲקֹב, ר״ל מַה שֶּׁעֵשָׂו דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו יֶאֱחֹז בּוֹ יַעֲקֹב. וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים בְּעִקְּבֵיהֶם וְהַשָּׂטָן מוֹנֶה עֲלֵיהֶם, יֶאֱחֹז בָּהֶם יַעֲקֹב וִיקַיְּמֵם. וּלְשׁוֹן ״עָקֵב״ מְשַׁמֵּשׁ גַּם לְשׁוֹן עָקְבָה וּמִרְמָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁיַּעֲקֹב תָּפַס עָלָיו מִצַּד הֱיוֹת עֵשָׂו רַמַּאי וְצַיָּד וְכָל מַעֲשָׂיו בְּעָקְבָה וּמִרְמָה, עַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת בְּכוֹר, כִּי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת. עַל כֵּן אֲחָזוֹ יַעֲקֹב בַּעֲקֵבָיו לְעַכֵּב עַל יָדוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁיַּעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לַלֵּדָה כוּ׳. וּמִטַּעַם זֶה אֲחָזוֹ דַּוְקָא בַּעֲקֵבָיו, כִּי ״אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה׳ רְמִיָּה״ (ירמיהו מח:י) בִּרְמִיָּה וְעָקְבָה, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. וּבְעֵשָׂו נֶאֱמַר ״וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו״ (בראשית כה:כה), כִּי רַבִּים קָרְאוּ לוֹ עֵשָׂו, לְפִי שֶׁהַדְּרָכִים הָרָעִים הֵם רַבִּים וְהַדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד, עַל כֵּן הָיוּ רַבִּים אֲשֶׁר הִסְכִּימוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אָמְנָם עַל יַעֲקֹב לֹא יַסְכִּימוּ כִּי אִם יְחִידֵי הַדּוֹר וְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה, וּבְנֵי עֲלִיָּה מוּעָטִים הֵם. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי שֵׁם עֵשָׂו מוֹרֶה עַל קִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנַּעֲשׂוּ וְנִגְמְרוּ מִיָּד בְּלֵידָתוֹ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית כה:כה:ב). וְשֵׁם יַעֲקֹב מוֹרֶה עַל הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִי הַנִּקְנֶה בַּסּוֹף, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּעֵשָׂו ״וַיִּקְרְאוּ״ וּבְיַעֲקֹב ״וַיִּקְרָא״, וְקַל לְהָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. פֵּרוּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא אָבִיו, וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן אָמְרוֹ ״וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים״ וְגוֹ׳, וְאִם הוּא הַקּוֹרֵא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים״ וְגוֹ׳ שֶׁבּוֹ מִשְׁתָּעֵי קְרָא, וְהָבֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל