וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא ״וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה״, אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת הַצַּדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רוֹשֶׁם. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, וְכִי אַבְרָהָם וְיִצְחָק לא הָלְכוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלָמָּה לֹא נִכְתַּב אֶצְלָם לְשׁוֹן יְצִיאָה? וְיֵשׁ פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן, כִּי לְפוּם רִיהֲטָא דְּלִרְבוּתָא נָקַט כָּאן ״וַיֵּצֵא״, כִּי אַבְרָהָם וְיִצְחָק לא הִנִּיחוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהָלְכוּ מִשָּׁם צַדִּיק כְּמוֹתָם, פְּשִׁיטָא שֶׁיְּצִיאָתָם עָשָׂה רוֹשֶׁם. אֲבָל כָּאן הֲרֵי יִצְחָק וְרִבְקָה נִשְׁאֲרוּ שָׁם, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁאֵין יְצִיאָתוֹ עָשָׂה רוֹשֶׁם, קָא מַשְׁמַע לָן. וְדוּגְמָא לָזֶה מַסִּיק בְּרַבָּתִי (בראשית רבה סח ו) שֶׁמֵּבִיא שָׁם רְאָיָה מִן ״וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם״ (רות א:ז) הַנֶּאֱמָר בְּרוּת, וּמַקְשֶׁה: שָׁם נִיחָא, דְּתַמָּן לֹא הָיְתָה כִּי אִם אוֹתָהּ צַדֶּקֶת בִּלְבַד, אֶלָּא הָכָא דַּהֲוָת יִצְחָק וְרִבְקָה? רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵינוֹ דּוֹמֶה זְכוּתוֹ שֶׁל צַדִּיק אֶחָד לִשְׁנֵי צַדִּיקִים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְאִדַּךְ גִּיסָא, לוֹמַר שֶׁדַּוְקָא יְצִיאָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָשָׂה רֹשֶׁם, אֲבָל לֹא יְצִיאַת אַבְרָהָם וְיִצְחָק, לְפִי שֶׁהֵמָּה הָלְכוּ עִם כָּל בְּנֵי בֵיתָם וְלֹא נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם שׁוּם צַדִּיק, עַל כֵּן לֹא עָשׂוּ רֹשֶׁם בִּיצִיאָתָם, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שָׁמָּה אֵינָן מַקְפִּידִין עַל יְצִיאַת הַצַּדִּיקִים, וְאַדְרַבָּה הֵם שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם מֵהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָן הוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם, וְהֵם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיהֶם וְלִצְנִינִים בְּצִדֵּיהֶם, וְהֵם מְרִיבִים עִמָּהֶם עֲבוּר מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁצַּדִּיקִים מְצוּיִים שָׁם, אָז יְצִיאָתוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם, כִּי הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ קָשָׁה עֲלֵיהֶם פְּרֵדָתָם, כִּי דַעְתָּם נוֹחָה מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה זְכוּת שֶׁל מוּעָטִין לִזְכוּת שֶׁל מְרֻבִּים, וְכָאן הָיוּ יִצְחָק וְרִבְקָה, לְכָךְ הָיָה רֹשֶׁם יְצִיאָתוֹ נִכָּר. וּלְפִי זֶה צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר שֶׁגַּם בִּשְׂדֵה מוֹאָב הָיוּ חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ הִזְכִּיר כָּאן לְשׁוֹן יְצִיאָה, וּבְמָקוֹם אַחֵר (בראשית יב י) ״וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה״, לְפִי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקוֹם גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַהוֹלֵךְ מִשָּׁם יְרִידָה הוּא לוֹ וִיצִיאָה מִן קַו הַשָּׁוֶה, כִּי כָל יְצִיאָה הוּא מִן הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת בּוֹ, כְּמוֹ ״אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם״ (שמות יא ד). נִמְצָא שֶׁיְּצִיאָה זוֹ עָשְׂתָה רֹשֶׁם גַּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבַיַּלְקוּט (בראשית כח קיז) מַסִּיק: ״יֵשׁ שֶׁזּוּגוֹ הוֹלֵךְ אֵלָיו, וְיֵשׁ שֶׁהוֹלֵךְ אֵצֶל זוּגוֹ. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳״. וְאֵיךְ לָמַד מִפָּסוּק זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל זוּגוֹ בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי עֵשָׂו? אֵין זֶה כִּי אִם קֻשְׁיַית ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב״, ״וַיֵּלֶךְ״ מִבָּעֵי לֵיהּ! הִכְרִיחוֹ לוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה מְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכָּל וָכֹל מִמְּקוֹם מְגוּרַת אָבִיו וְאִמּוֹ, עַל כֵּן נִקְרָא ״יוֹצֵא״, לוֹמַר לְךָ שֶׁיָּצָא מִכָּל וָכֹל. לְאַפּוֹקֵי הַהוֹלֵךְ מֵאֵיזֶה מָקוֹם וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר, אָז לְעוֹלָם מַחֲשַׁבְתּוֹ מְשׁוֹטֶטֶת בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָלַךְ מִשָּׁם, וְזֶה נִקְרָא ״הוֹלֵךְ״ וְלֹא ״יוֹצֵא״, כִּי לֹא יָצָא מִכָּל וָכֹל, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן מַחֲשַׁבְתּוֹ שָׁמָּה. וְעַל כֵּן קָשֶׁה לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה: מִי הִתִּיר לְיַעֲקֹב לַעֲזוֹב אָבִיו וְאִמּוֹ מִכָּל וָכֹל? עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: לְפִי שֶׁהָלַךְ אֵצֶל זוּגוֹ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (בראשית ב כד) ״עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ״.
דָּבָר אַחֵר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיַּעֲקֹב נֶעֱנַשׁ עַל אוֹתָן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁלֹּא קִיֵּם בָּהֶם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת הֲלֹא הָלַךְ בִּרְשׁוּת אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְמִצְוָתָם, וְלָמָּה נֶעֱנַשׁ עַל כָּל אוֹתָן הַיָּמִים, כִּי אַף אִם תֹּאמַר שֶׁעָבַר עַל מַה שֶּׁאָמְרָה אִמּוֹ (בראשית כז, מד) ״וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים״, מִכָּל מָקוֹם לָמָּה נֶעֱנַשׁ עַל כָּל הַיָּמִים? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁאָבִיו אָמַר לוֹ ״קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם״ (בראשית כח, ב), הִתִּיר לוֹ לֵילֵךְ אֲבָל לֹא לָצֵאת מִכָּל וָכֹל, כִּי כָל הַהוֹלֵךְ וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר אוֹ שֶׁעֲדַיִן מַחֲשַׁבְתּוֹ מְשׁוֹטֶטֶת שָׁמָּה, נִקְרָא הוֹלֵךְ וְלֹא יוֹצֵא. וְהוּא לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב״ (בראשית כח, י) מִכָּל וָכֹל כְּאִלּוּ שָׁכַח כָּל בֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ, עַל כֵּן נֶעֱנַשׁ בְּכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁבֵּן אֶחָד מִבָּנָיו וְהוּא יוֹסֵף לֹא כִבְּדוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְלֹא זָכַר בּוֹ יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא, נא) ״כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי״. וְיָדַע יוֹסֵף כִּי מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹאת, עַל כֵּן אָמַר ״נַשַּׁנִי אֱלֹהִים״. אֲבָל הוּא בְּצִדְקָתוֹ הָיָה לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן לִהְיוֹת לוֹ בֵּית אָבִיו תָּמִיד לְזִכָּרוֹן נֶגֶד עֵינָיו, וְלֹא יָכוֹל כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים.
