בְּרֵאשִׁית כ״ח · י׳

וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

יעקב יוצא מבאר שבע והולך לחרן. רש״י מסביר שהכתוב הפסיק בעניינו של יעקב כדי לספר על עשו שהלך אל ישמעאל, ולאחר שסיים חזר לעניין יעקב, ומדגיש שהזכרת יציאת יעקב מבאר שבע מלמדת שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שכן בעוד הוא שם היה הודה וזיווה של העיר. אבן עזרא מביא בשם הגאון ש״וילך חרנה״ פירושו כדי ללכת, ומעיר שיעקב לא הלך ביום אחד אלא לן בדרך. אונקלוס מתרגם כפשוטו: יצא יעקב מבאר שבע והלך לחרן. הפסוק פותח את מסע יעקב לחרן ואת פרשת חלום הסולם. הזכרת נקודת המוצא, באר שבע, והיעד, חרן, ממסגרת את המסע הארוך שבמהלכו יזכה יעקב להתגלות ה׳ בחלום, שתלווה אותו ותבטיח לו שמירה בדרכו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויצא יעקב. עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָעוֹת בְּנוֹת כְּנַעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו הָלַךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל, הִפְסִיק הָעִנְיָן בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּכְתִיב וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ וְגוֹ', וּמִשֶּׁגָּמַר חָזַר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן:

ויצא. לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר יְצִיאָתוֹ? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רֹשֶׁם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר, הוּא הוֹדָהּ הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ; יָצָא מִשָּׁם, פָּנָה הוֹדָהּ פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ. וְכֵן וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם הָאָמוּר בְּנָעֳמִי וְרוּת (רות א'):

וילך חרנה. יָצָא לָלֶכֶת לְחָרָן:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְפַק יַעֲקֹב מִבְּאֵרָא דְשָׁבַע וַאֲזַל לְחָרָן

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אמר הגאון, כי וילך חרנה. ללכת, ואיננו רק כמשמעו ושב לבאר מה שפגע בדרך, ולא הלך ביום אחד, כי בדרך לן:

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויצא וילך חרנה - הלך לצד חרן.

daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב... וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. הָלַךְ לְהַגִּיעַ לְחָרָן, וְטֶרֶם הַגִּיעוֹ קָרוּהוּ אֵלֶּה שֶׁהִזְכִּיר.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויצא יעקב פרש״‎י על ידי שבשביל שרעות בנות כנען וכו', פי׳‎ לפי׳‎ וה״‎ק ע״‎י שהפסיק ענין עשו פרשתו של יעקב שכתוב וירא עשו כי ברך יצחק וגו׳‎ ולמה הפסיק, תשובה לדבר שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק הלך עשו אל ישמעאל ומשגמר ענינו של עשו חוזר לענינו ראשון דהיינו ענינו של יעקב. ולמה פרשה זו סתומה לפי שהיה סתום בבית עבר. ד״‎א לפי שהעלים יציאתו מן העיר בשביל עשו אחיו נסתמה הפרשה. גם בכל הסדר לא תמצא שום פרשה מה שאין כן בכל שאר הסדרים. ועוד שהענין מחובר למעלה אל וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם. כמו שפרש״‎י אלא שהפסיק בנתים בוירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וגו׳‎ וחוזר ומפרש יציאתו בשביל חלום הסולם והליכתו לפדן ארם.

באר שבע מקום מיוחד לשבועה ויצא לו משם פן ישבעוהו שלא הערים על הברכות.באר שבע מקום קרוב לחברון היה כדכתיב בעקדה וישב אברהם בבאר שבע, וסמוך ליה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. ועוד כתיב כאן ויצא יעקב מבאר שבע וכתיב בפרשת וישלח ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון.

וילך חרנה באותו יום הלך עד חרן ומקרית ארבע נסע כדאמרינן לאלתר ואמרו חכמים מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובשתי עשרה שעות הלכן יעקב.

חרנה הוא חרן הוא פדן ארם כדכתיב לעיל אל לבן אחי חרנה, וכתיב לאלתר קום לך פדנה ארם וגו'.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא ״וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה״, אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת הַצַּדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רוֹשֶׁם. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, וְכִי אַבְרָהָם וְיִצְחָק לא הָלְכוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלָמָּה לֹא נִכְתַּב אֶצְלָם לְשׁוֹן יְצִיאָה? וְיֵשׁ פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן, כִּי לְפוּם רִיהֲטָא דְּלִרְבוּתָא נָקַט כָּאן ״וַיֵּצֵא״, כִּי אַבְרָהָם וְיִצְחָק לא הִנִּיחוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהָלְכוּ מִשָּׁם צַדִּיק כְּמוֹתָם, פְּשִׁיטָא שֶׁיְּצִיאָתָם עָשָׂה רוֹשֶׁם. אֲבָל כָּאן הֲרֵי יִצְחָק וְרִבְקָה נִשְׁאֲרוּ שָׁם, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁאֵין יְצִיאָתוֹ עָשָׂה רוֹשֶׁם, קָא מַשְׁמַע לָן. וְדוּגְמָא לָזֶה מַסִּיק בְּרַבָּתִי (בראשית רבה סח ו) שֶׁמֵּבִיא שָׁם רְאָיָה מִן ״וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם״ (רות א:ז) הַנֶּאֱמָר בְּרוּת, וּמַקְשֶׁה: שָׁם נִיחָא, דְּתַמָּן לֹא הָיְתָה כִּי אִם אוֹתָהּ צַדֶּקֶת בִּלְבַד, אֶלָּא הָכָא דַּהֲוָת יִצְחָק וְרִבְקָה? רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵינוֹ דּוֹמֶה זְכוּתוֹ שֶׁל צַדִּיק אֶחָד לִשְׁנֵי צַדִּיקִים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְאִדַּךְ גִּיסָא, לוֹמַר שֶׁדַּוְקָא יְצִיאָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָשָׂה רֹשֶׁם, אֲבָל לֹא יְצִיאַת אַבְרָהָם וְיִצְחָק, לְפִי שֶׁהֵמָּה הָלְכוּ עִם כָּל בְּנֵי בֵיתָם וְלֹא נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם שׁוּם צַדִּיק, עַל כֵּן לֹא עָשׂוּ רֹשֶׁם בִּיצִיאָתָם, כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שָׁמָּה אֵינָן מַקְפִּידִין עַל יְצִיאַת הַצַּדִּיקִים, וְאַדְרַבָּה הֵם שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם מֵהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָן הוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם, וְהֵם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיהֶם וְלִצְנִינִים בְּצִדֵּיהֶם, וְהֵם מְרִיבִים עִמָּהֶם עֲבוּר מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁצַּדִּיקִים מְצוּיִים שָׁם, אָז יְצִיאָתוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם, כִּי הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ קָשָׁה עֲלֵיהֶם פְּרֵדָתָם, כִּי דַעְתָּם נוֹחָה מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה זְכוּת שֶׁל מוּעָטִין לִזְכוּת שֶׁל מְרֻבִּים, וְכָאן הָיוּ יִצְחָק וְרִבְקָה, לְכָךְ הָיָה רֹשֶׁם יְצִיאָתוֹ נִכָּר. וּלְפִי זֶה צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר שֶׁגַּם בִּשְׂדֵה מוֹאָב הָיוּ חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם.

דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ הִזְכִּיר כָּאן לְשׁוֹן יְצִיאָה, וּבְמָקוֹם אַחֵר (בראשית יב י) ״וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה״, לְפִי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקוֹם גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַהוֹלֵךְ מִשָּׁם יְרִידָה הוּא לוֹ וִיצִיאָה מִן קַו הַשָּׁוֶה, כִּי כָל יְצִיאָה הוּא מִן הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת בּוֹ, כְּמוֹ ״אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם״ (שמות יא ד). נִמְצָא שֶׁיְּצִיאָה זוֹ עָשְׂתָה רֹשֶׁם גַּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ. וּבַיַּלְקוּט (בראשית כח קיז) מַסִּיק: ״יֵשׁ שֶׁזּוּגוֹ הוֹלֵךְ אֵלָיו, וְיֵשׁ שֶׁהוֹלֵךְ אֵצֶל זוּגוֹ. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע׳״. וְאֵיךְ לָמַד מִפָּסוּק זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל זוּגוֹ בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי עֵשָׂו? אֵין זֶה כִּי אִם קֻשְׁיַית ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב״, ״וַיֵּלֶךְ״ מִבָּעֵי לֵיהּ! הִכְרִיחוֹ לוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה מְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכָּל וָכֹל מִמְּקוֹם מְגוּרַת אָבִיו וְאִמּוֹ, עַל כֵּן נִקְרָא ״יוֹצֵא״, לוֹמַר לְךָ שֶׁיָּצָא מִכָּל וָכֹל. לְאַפּוֹקֵי הַהוֹלֵךְ מֵאֵיזֶה מָקוֹם וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר, אָז לְעוֹלָם מַחֲשַׁבְתּוֹ מְשׁוֹטֶטֶת בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָלַךְ מִשָּׁם, וְזֶה נִקְרָא ״הוֹלֵךְ״ וְלֹא ״יוֹצֵא״, כִּי לֹא יָצָא מִכָּל וָכֹל, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן מַחֲשַׁבְתּוֹ שָׁמָּה. וְעַל כֵּן קָשֶׁה לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה: מִי הִתִּיר לְיַעֲקֹב לַעֲזוֹב אָבִיו וְאִמּוֹ מִכָּל וָכֹל? עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: לְפִי שֶׁהָלַךְ אֵצֶל זוּגוֹ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (בראשית ב כד) ״עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ״.

דָּבָר אַחֵר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיַּעֲקֹב נֶעֱנַשׁ עַל אוֹתָן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁלֹּא קִיֵּם בָּהֶם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת הֲלֹא הָלַךְ בִּרְשׁוּת אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְמִצְוָתָם, וְלָמָּה נֶעֱנַשׁ עַל כָּל אוֹתָן הַיָּמִים, כִּי אַף אִם תֹּאמַר שֶׁעָבַר עַל מַה שֶּׁאָמְרָה אִמּוֹ (בראשית כז, מד) ״וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים״, מִכָּל מָקוֹם לָמָּה נֶעֱנַשׁ עַל כָּל הַיָּמִים? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁאָבִיו אָמַר לוֹ ״קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם״ (בראשית כח, ב), הִתִּיר לוֹ לֵילֵךְ אֲבָל לֹא לָצֵאת מִכָּל וָכֹל, כִּי כָל הַהוֹלֵךְ וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר אוֹ שֶׁעֲדַיִן מַחֲשַׁבְתּוֹ מְשׁוֹטֶטֶת שָׁמָּה, נִקְרָא הוֹלֵךְ וְלֹא יוֹצֵא. וְהוּא לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב״ (בראשית כח, י) מִכָּל וָכֹל כְּאִלּוּ שָׁכַח כָּל בֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ, עַל כֵּן נֶעֱנַשׁ בְּכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁבֵּן אֶחָד מִבָּנָיו וְהוּא יוֹסֵף לֹא כִבְּדוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְלֹא זָכַר בּוֹ יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא, נא) ״כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי״. וְיָדַע יוֹסֵף כִּי מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹאת, עַל כֵּן אָמַר ״נַשַּׁנִי אֱלֹהִים״. אֲבָל הוּא בְּצִדְקָתוֹ הָיָה לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן לִהְיוֹת לוֹ בֵּית אָבִיו תָּמִיד לְזִכָּרוֹן נֶגֶד עֵינָיו, וְלֹא יָכוֹל כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּהוֹדָעַת הֲלִיכָתוֹ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת דִּכְתִיב (בראשית כח:ז) ״וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב וְגוֹ׳ וַיֵּלֶךְ״ וְגוֹ׳, לְהוֹדִיעַ אֲשֶׁר פָּגַע בַּדֶּרֶךְ קוֹדֶם הַגִּיעוֹ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ, וּלְצַד שֶׁהִפְסִיק בָּעִנְיָן חָזַר לוֹמַר ״וַיֵּצֵא״ וְגוֹ׳. אֶלָּא צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיֵּלֶךְ וְגוֹ׳. וּמַה גַּם שֶׁפְּגִיעָתוֹ בַּמָּקוֹם הָיְתָה קוֹדֶם הַגִּיעוֹ לְחָרָן, וְלֹא הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים הַמְאֻחָר. עוֹד לָמָּה אָמַר חָרָנָה וְלֹא אָמַר לְחָרָן, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פס״ח) ״כָּל תֵּיבָה״ וְכוּ׳, עִם כָּל זֶה יְכַוֵּן הַכָּתוּב עַל דָּבָר בְּשַׁנּוֹתוֹ לִפְעָמִים.

אָכֵן הַתּוֹרָה תְּכַוֵּן לְסַדֵּר כָּל מַה שֶׁעָבַר עַל יַעֲקֹב מֵעֵת צֵאתוֹ. וְזֶה תְּחִלָּה לַדָּבָר וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: לֹא עָשָׂה אֶלָּא יְצִיאָה וְלֹא הוּצְרַךְ לָלֶכֶת בְּרַגְלָיו, וְהַהוֹלֵךְ הוּא חָרָנָה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, פֵּירוּשׁ: חָרָנָה הוּא שֶׁהָלַךְ מִמְּקוֹמוֹ לְהַקְבִּיל פְּנֵי יַעֲקֹב.

עוֹד יִרְמֹז לְהוֹדִיעַ כִּי כְּשֶׁיָּצָא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שֶׁבַע תֵּכֶף הָלַךְ חֲרוֹנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשָּׁלַח עֵשָׂו אֱלִיפַז אַחֲרָיו וְכוּ׳, יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה לִרְמוֹז עַל הֲלִיכַת אֱלִיפַז אַחֲרָיו בְּחָרוֹן. וְאוּלַי כִּי לָזֶה סָמַךְ לַדָּבָר ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם״ לִרְמוֹז כִּי רָאָה עַצְמוֹ בְּצַעַר וְהֻצְרַךְ לִתְפִלָּה:

Vocalized Edition