כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, משבט יהודה, היה אחד משנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. כאשר הפחידו רוב המרגלים את העם, השתיק כלב את העם ואמר ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ״ (במדבר יג).
בזכות נאמנותו הבטיח לו ה' שיבוא אל הארץ, ״עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי״ (במדבר יד). כלב ויהושע היו היחידים מיוצאי מצרים שנכנסו לארץ.
בחלוקת הארץ תבע כלב את חברון, שהובטחה לו, ״תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה״, וכבש אותה בגיל שמונים וחמש (יהושע יד). בתנ״ך הוא סמל האמונה והאומץ מול דעת הרוב.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.