נָבָל הָיָה איש גדול נכסים במעון, ״וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים״, ואשתו אביגיל נבונה ויפה (שמואל א כה).
כששלח דוד נעריו לבקש טובה בעת גז הצאן, השיב נבל בבוז, ״מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי... וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי״ (שמואל א כה), ודוד יצא להכותו.
אביגיל מנעה את הנקם. כשסיפרה לנבל למחרת, ״וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ״, וכעשרה ימים אחר כך מת (שמואל א כה). בתנ״ך הוא סמל הכפיות טובה והאיוולת.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של נָבָל הַכַּרְמְלִי בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.