וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃

ויצא קין. יָצָא בְהַכְנָעָה כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה:

בארץ נוד. בָּאֶרֶץ שֶׁכָּל הַגּוֹלִים נָדִים שָׁם:

קדמת עדן. שָׁם גָּלָה אָבִיו כְּשֶׁגֹּרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת שְׁמִירַת דֶּרֶךְ מְבוֹא הַגָּן, שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד שֶׁהָיָה אָדָם שָׁם, וּמָצִינוּ רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת בְּכָל מָקוֹם אֶת הָרוֹצְחִים שֶׁנֶּאֱמַר אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה וְגוֹמֵר, מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דברים ד'), דָּבָר אַחֵר בְּאֶרֶץ נוֹד, כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזְעָה תַּחְתָּיו, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים סוּרוּ מֵעָלָיו, זֶהוּ שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו:

וּנְפַק קַיִן מִן קֳדָם יְיָ וִיתֵיב בְּאַרְעָא גָּלֵי וּמִטַּלְטַל דַּהֲוָה עֲבִידָא עֲלוֹהִי מִלְּקַדְמִין דְּגִינְתָא דְעֵדֶן

בארץ נוד. קראו כן בעבור שהיה נע ונד:

קדמת עדן. מזרח עדן והוא צפון מהגן

וְטַעַם וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' כִּי עוֹד לֹא עָמַד לְפָנָיו לְעוֹלָם, כַּטַּעַם שֶׁאָמַר "וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר". וְטַעַם "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד", שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּכָל הָעוֹלָם, אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ יָשַׁב נוֹדֵד תָּמִיד, לֹא יָנוּחַ בְּמָקוֹם מִמֶּנָּה כְּלָל, וְנִקְרֵאת "אֶרֶץ נוֹד" עַל שְׁמוֹ לְעוֹלָם:

ויצא קין מלפני ה' דוגמא ומרדכי יצא מלפני המלך, האריך לו חיים בשביל גלותו וגם הוא קבל עליו גזר דינו.

וישב בארץ נוד בתחלה כתב נע ונד תהיה בארץ ולבסוף כתוב בארץ נוד ולא כתוב נע מכאן שגלות מכפרת מחצה.

וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. מָצִינוּ שֶׁכָּל הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ גּוֹלֶה לַמִּזְרָח, שֶׁכֵּן אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁגָּרַם מִיתָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָיו כְּתִיב בּוֹ (בראשית ג:כד) ״וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן״. וְכֵן בְּכָל עָרֵי מִקְלָט כְּתִיב (דברים ד:מא) ״בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ״. לְפִי שֶׁכָּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ מְקָרֵב הַעֲרֵב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַנֶּהֱרָג, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב:ב) ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳, לְפִיכָךְ יִגְלֶה לְקָצֶה אַחֲרוֹן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּהוֹרְדוֹס (בבא בתרא ד.) ״הוּא כִּבָּה נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם״. וְהוּא דֶּרֶךְ כָּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה לְהַטּוֹת לַקָּצֶה אַחֲרוֹן בַּדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ, וְלַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה הַפְכִּית אֶל הָעֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה. וְזֶה דֶּרֶךְ נָכוֹן לְכָל בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ מִגָּלוּת זֶה לְתַקֵּן כָּל עֲבֵרָה בְּאֵיזוֹ מִצְוָה הַפְכִּית לָעֲבֵרָה, כִּי בָּזֶה יְתֻקַּן עִוּוּתוֹ.