בָּלָק בֶּן צִפּוֹר היה מלך מואב. בראותו את אשר עשה ישראל לאמורי, ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד״ (במדבר כב), ושלח לקרוא לבלעם לקללם.
בלק העלה את בלעם אל במות בעל וראשי צופים, וזבח זבחים, בתקווה שיקלל את ישראל (במדבר כג).
כשראה בלק שבלעם מברך שוב ושוב, חרה אפו, ״לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ״ (במדבר כג-כד). בתנ״ך הוא מסמל את ניסיון האויב לפגוע בישראל בכוח הדיבור, שהתהפך לברכה.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של בָּלָק בֶּן צִפּוֹר בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.