בְּמִדְבַּר כ״ב · ב׳

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי. אָמַר, אֵלּוּ שְׁנֵי מְלָכִים שֶׁהָיִינוּ בְטוּחִים עֲלֵיהֶם לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵיהֶם, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ "וַיָּגָר מוֹאָב" (תנחומא):

וַחֲזָא בָּלָק בַּר צִפּוֹר יָת כָּל דִי עֲבַד יִשְׂרָאֵל לֶאֱמוֹרָאֵי

לאמורי. בקמצות הלמ"ד והטעם לידוע שהוא סיחון ועוג ולא הי' במלכי כנען גדולים כאלה והעד אשר כגובה ארזים גבהו:

וירא בלק וישמע בלק כמו וכל העם רואים את הקולות.

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַהֲלֹא נִסֵּי מִצְרַיִם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ, וְלָמָּה לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָן גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳. וְעוֹד יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן כִּי זָכַר כָּאן אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: יִשְׂרָאֵל, הָעָם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קָהָל. כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״. הֲלֹא דָבָר הוּא.

וּבֵאוּר הַדָּבָר כָּךְ הוּא, שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַמְּלָכִים יֵשׁ לָהֶם סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלָיו כְּתוּבִים כָּל הַקּוֹרוֹת מִיָּמִים רַבִּים. אֲבָל הֶהָמוֹן עָם אֵינָן יוֹדְעִין כִּי אִם הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרוֹאִין בְּעֵינֵיהֶם אוֹ מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מִן הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבִּימֵיהֶם. לְפִיכָךְ בָּלָק שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, הִנֵּה מִיָּמִים רַבִּים יִפָּקֵד אֶצְלוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא אֶל הָאֱמֹרִי, כִּי הוּא הָיָה רַק אִישׁ אֶחָד וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְתֵי מִסְפָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן נִצַּח אֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח כב): ״אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״. וּלְפִי דַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) שֶׁפֵּרְשׁוּ ״בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ הַיְינוּ בִּתְפִלָּתוֹ, אָתֵי שַׁפִּיר, שֶׁרָאָה בָּלָק כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמֹרִי בִּתְפִלָּתוֹ, לְפִי שֶׁכָּל כֹּחוֹ בְּפִיו. עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל הוּא גַּם כֵּן אַחַר אֶחָד שֶׁגַּם כֵּן כֹּחוֹ בְּפִיו. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּרְא בָּלָק״ וְלֹא נֶאֱמַר ״וַיִּשְׁמַע בָּלָק״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הָהֵם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי הָאֲדָמָה, וְרָאָה בְּעֵינָיו הַדָּבָר כָּתוּב עַל סֵפֶר, וְנִכְנַס מוֹרֶךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אִם כֵּן עָשׂוּ בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, מַה יַּעֲשׂוּ עַתָּה בִּהְיוֹתָם עַם רַב וְעָצוּם. וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״הָעָם״ אוֹ ״קָהָל״, לְפִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל סָבָא הוּא מְדַבֵּר.

אֲבָל מוֹאָב, דְּהַיְינוּ כְּלַל הַהֲמוֹן עָם, לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעָבַר, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וְלֹא פָחֲדוּ כִּי אִם מִן הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם עַם רַב וְעָצוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״. וְהָיָה הַהֲמוֹן עָם שֶׁל מוֹאָב יְרֵאִים מִפְּנֵי שְׁתֵּי כִּתּוֹת, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי מִפְּנֵי הָעֵרֶב רַב הָיוּ יְרֵאִים מֵחֲמַת רִבּוּיָם, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיָה פַּעֲמַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״, קָרָא הָעֵרֶב רַב בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, ״כִּי רַב הוּא״, כִּי רַבִּים הֵמָּה בֶּאֱמֶת. אֲבָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל כָּךְ רַבִּים, לֹא יָרְאוּ מֵהֶם מִצַּד רִבּוּיָם. אָמְנָם מִצַּד אַחֵר הָיָה מוֹרַא יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות א יב) עַל ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ כְּקוֹצִים בְּעֵינֵיהֶם, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מַהוּ ״מִפְּנֵי״, אֶלָּא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁהַמִּצְרִים הִמְשִׁילוּ אֶת עַצְמָם לְקוֹצִים בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ ט-י): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ״. כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה רוֹצֶה לִטַּע כֶּרֶם בְּשָׂדֶה מְלֵאָה קוֹצִים, אָז הוּא עוֹקֵר הַקּוֹצִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ וּמַשְׁלִיכָם זְרֵה הָלְאָה כְּדֵי לִטַּע בִּמְקוֹמָם הַגֶּפֶן. כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִים יְרֵאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְטוּעִים בָּאָרֶץ כְּגֶפֶן, וְהֵמָּה יַעֲלוּ מִן הָאָרֶץ כְּקוֹץ מוּנָד כֻּלָּהֶם (שמואל ב כג ו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (שמות א י), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ וְכוּ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵמָּה יִנָּעֲרוּ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים פֶּן יִהְיֶה מוֹאָב כְּקוֹץ מֻשְׁלָךְ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַגֶּפֶן אֲשֶׁר הֵסִיעַ ה׳ מִמִּצְרַיִם לְגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְלִטָּעֵם שָׁמָּה. לְכָךְ אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי יִשְׂרָאֵל סָבָא אֵינֶנּוּ, כִּי כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וּבָנָיו יָבֹאוּ שָׁמָּה, אֲבָל לֹא הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרָא בְשֵׁם ״הָעָם״, כִּי מַה גְּבַר מִגֻּבְרִין (סנהדרין סה:), וּמַה יִּתְרוֹן לְעֵרֶב רַב עַל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁיְּגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְיִטַּע אוֹתָם בִּמְקוֹמָם, אִם לֹא אַגַּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״ וְגוֹ׳, וּמָה רָאוּ הַמִּדְיָנִים עַל כָּכָה לְהִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לָהֶם, אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת מַטּוֹת (לא ו) ״אוֹתָם וְאֶת פִּינְחָס״ - שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז לו): ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״, וּבְנֵי יוֹסֵף נִקְרָאִים ״קָהָל״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה יא): ״גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״קְהַל גּוֹיִם״ נֶאֱמַר עַל יוֹסֵף. וְכֵן אָמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב אֶל מִדְיָן שֶׁגַּם אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם לִירֹא מִפְּנֵי הַקָּהָל, בְּנֵי יוֹסֵף, שֶׁיִּרְצוּ לִקַּח מִכֶּם נִקְמַת יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר אֲבִיהֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר״, כִּי ״הַקָּהָל״ - בְּנֵי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר הֵמָּה, עַל כֵּן יְלַחֲכוּ אוֹתָנוּ כְּשׁוֹר הַמְלַחֵךְ כְּדֵי לִקַּח נִקְמַת הַשּׁוֹר. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְגוֹ׳ וַיָּגָר מוֹאָב וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן תָּלָה הָרְאִיָּה בְּבָלָק וְלֹא בְּבַעֲלֵי הַמָּגוֹר שֶׁהֵם מוֹאָב. ב׳, לָמָּה לֹא פָּחֲדוּ אֶלָּא מוֹאָב וְלֹא מִדְיָן, וּמַה גַּם שֶׁהַמִּדְיָנִים לָהֶם יֵאוֹת הַפַּחַד כִּי הֵמָּה אָבְדוּ וְלֹא מוֹאָב, וּמַזָּלַיְיהוּ יֶחֱזֶה אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה לָהֶם.

וְנִרְאֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (במדבר רבה כ,ד) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבָּלָק מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, אֶלָּא שֶׁמֵחֲמַת פַּחַד יִשְׂרָאֵל עֲשָׂאוּהוּ מוֹאָב מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. מֵעַתָּה בְּמַאֲמַר ״וַיַּרְא בָּלָק״ גִּלָּה הַפָּסוּק פַּחַד וּמוֹרָא מִדְיָן, כִּי אָז בְּאוֹתוֹ מַצָּב הָיָה גָּדוֹל נְסִיכָם שֶׁל מִדְיָן. וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ הַמּוֹרָא, מוּבָן הוּא בְּזִכְרוֹן מַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי שֶׁהֵם תּוֹקֶף כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וְהִזְכִּיר אַחַר כָּךְ מְגוֹר מוֹאָב גַּם כֵּן, דִּכְתִיב ״וַיָּגָר מוֹאָב״, וּמֵאֶמְצָעוּת שְׁנֵי מוֹרָאִים עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וַיֹּאמֶר מוֹאָב לְזִקְנֵי וְגוֹ׳. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: וַהֲלֹא הַמּוֹאָבִים נִלְחָמִים עִם הַמִּדְיָנִים, דִּכְתִיב: ״הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב״ (בראשית לו:לה), וְשִׂנְאָה הָיְתָה בֵּינֵיהֶם מֵעוֹלָם, מָשָׁל לִשְׁנֵי כְּלָבִים״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם פָּחֲדוּ. וְטַעַם הַכְנָעָתָם שֶׁל מוֹאָב שֶׁקִּבְּלוּ מִנְּסִיכֵי מִדְיָן לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְלֹא לְהֵפֶךְ, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹאָב הָיוּ צְרִיכִין לַעֲצָתָן, לְפִי שֶׁנִּתְגַּדֵּל מֹשֶׁה בֵּינֵיהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם), וְלָזֶה נִכְנְעוּ לָהֶם וְהִמְלִיכוּ נְסִיכָם.

עוֹד נִרְאֶה בְּהָעִיר עוֹד לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן רְאִיָּה וְלֹא לְשׁוֹן שְׁמִיעָה. וַהֲגַם שֶׁרַזַ״ל אָמְרוּ (מכילתא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: יֵשׁ רְאִיָּה שֶׁהִיא שְׁמִיעָה, כְּגוֹן ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״, עַד כָּאן, הֲלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר (מכילתא) מָצִינוּ שֶׁדָּרְשׁוּ שֶׁהָיוּ רוֹאִים הַקּוֹלוֹת מַמָּשׁ. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר שֵׁם אָבִיו ״בֶּן צִפּוֹר״. עוֹד לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר שְׁנֵי רִבּוּיִים אֵת כָּל. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וַיָּגָר מוֹאָב וְגוֹ׳, וַיָּקָץ וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה פַּעַם קְרָאָם ״הָעָם״ וּפַעַם קְרָאָם ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חדש כאן) כִּי בָּלָק מְכַשֵּׁף גָּדוֹל הָיָה יוֹתֵר מִבִּלְעָם, וְהָיָה עוֹשֶׂה כְּשָׁפָיו בְּצִפּוֹר אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ יַדּוּעַ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּרְא בָּלָק, וּבַמֶּה רָאָה? בַּצִּפּוֹר, וְהוּא אָמְרוֹ בֶּן צִפּוֹר, פֵּרוּשׁ לִהְיוֹתוֹ בֶּן צִפּוֹר רָאָה בִּכְשָׁפָיו שֶׁל צִפּוֹר. וְאָמַר תֵּבַת בֶּן לְצַד כִּי הַצִּפּוֹר הוּא לוֹ לְאָב וּלְקָצִין, וּמִמֶּנּוּ יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי, וְלֹא הֻצְרַךְ לְמַגִּידִים לְהוֹדִיעַ דָּבָר קָטָן וְגָדוֹל.

וְאֶפְשָׁר שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁמִּקּוֹדֶם הֱיוֹת הַמַּעֲשֶׂה רָאָה בַּצִּפּוֹר, וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֵת כָּל רָמַז בְּרִבּוּי ״כָּל״ לְגוּפֵהּ, שֶׁרָאָה בַּצִּפּוֹר כָּל מַה שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי, וְרִבּוּי ״אֵת״ רֶמֶז לִרְאִיָּה אַחֶרֶת עִמָּהּ [אוּמָּה] שֶׁעֲתִידָה לִהְיוֹת כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר, הָאֱמוֹרִי שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְכַלּוֹתָם, וּמָה אוּמָּה הִיא שֶׁעָקְרוּ יִשְׂרָאֵל אָז הִיא מִדְיָן, וְזֶה רָמַז בְּתֵבַת אֵת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁרָאָה מַה שֶׁעָשׂוּ לָאֱמוֹרִי וּמַה שֶׁיַּעֲשׂוּ לְמִדְיָן. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָאָה גַּם כֵּן כִּי מוֹאָב מֻבְטָחִים מִצָּרַת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה, כִּי הַכִּשּׁוּף יַגִּיד הֶעָתִיד אִם רַע אִם טוֹב. וּמֵעַתָּה תָּלָה הָרְאִיָּה בְּבָלָק כִּי הוּא הָרוֹאֶה בַּצִּפּוֹר לְבַד, וּרְאִיָּה זוֹ לֹא רָאָה אוֹתָהּ אֶלָּא בָּלָק בִּכְשָׁפָיו. וְכַוָּנַת הַסִּפּוּר בְּדָבָר זֶה הוּא לְהַקְדִּים הַסִּבּוֹת שֶׁסִּבְּבוּ מַעֲשֵׂה קְרִיאַת בִּלְעָם וְהַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנוֹת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁרְאִיַּת בָּלָק הָיְתָה סִבָּה אַחַת לַנִּסְבָּב כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר. וְאָמַר עוֹד וַיָּגָר מוֹאָב אֵינָהּ הוֹדָעַת הַנִּמְשָׁךְ מִשְּׁמִיעַת בָּלָק אֶלָּא הוֹדָעַת סִבָּה אַחֶרֶת לַמְּאוֹרָע הַנִּמְשָׁךְ שֶׁנִּכְנַס בְּלֵב מוֹאָב מָגוֹר.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר מִפְּנֵי הָעָם, פֵּרוּשׁ, לְצַד הֱיוֹתָם רַבִּים וְתַקִּיפִים, כְּאָמְרוֹ ״כִּי רַב הוּא״. וְהוֹסִיף לוֹמַר וַיָּקָץ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁנִּכְנַס בְּלִבָּם הַמָּגוֹר, עִם כָּל זֶה הָיוּ מוֹצְאִים תְּרוּפָה לַדָּבָר בְּדֶרֶךְ טֶבַע, שֶׁיִּשְׂכְּרוּ עַמִּים רַבִּים וַחֲזָקִים כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא צָרָתָם צָרָה לְצַד הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין נִצְחוֹנָם כְּפִי הַטֶּבַע אֶלָּא בְּנֵס וָפֶלֶא, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבְאֶמְצָעוּת כָּל זֶה הִשְׁלִימוּ מוֹאָב עִם מִדְיָן וּמָלַךְ בָּלָק עֲלֵיהֶם, וְשָׁלְחוּ אַחַר בִּלְעָם, וְהָיוּ תּוֹצְאוֹתָיו חֲצַר מָוֶת.

וּבְהֵעָדֵר אַחַת מִכָּל הַסִּבּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לֹא הָיוּ שׁוֹלְחִים אַחַר בִּלְעָם וְלֹא הָיָה דָּבָר, שֶׁאִם לֹא הָיָה רְאִיַּת בָּלָק בַּנִּסְתָּרוֹת לֹא הָיָה מַשִּׂיג לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר תִּקְרֶאנָה אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ בְּמִדְיָן, וְלֹא הָיָה מִתְרַצֶּה לְהַשְׁלִים עִם מוֹאָב לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם לָבֹא כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ אַחַר בִּלְעָם וְהוּא בִּמְקוֹמוֹ בְּמִדְיָן, לֹא הָיָה נִסְבָּב דָּבָר בְּהַפְקָרַת הַנָּשִׁים שֶׁהִפְקִירוּ הַמּוֹאָבִים, כִּי מִדְיָן לֹא הָיוּ מֻבְטָחִים בִּיצִיאָתָם לְיִשְׂרָאֵל כִּי אִם הַמּוֹאָבִים, לְפִי שֶׁאָמַר לָהֶם בִּנְבוּאָתוֹ כִּי לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ לָהֶם אֶלָּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, דִּכְתִיב (במדבר כד:יד) ״אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״, וּמִזֶּה הֻבְטְחוּ לִשְׁלֹחַ בְּנוֹתֵיהֶם לְמַחֲנֵה הָעִבְרִים וּלְהִתְגָּר עִמָּהֶם (סנהדרין קו.), כִּי שְׁלֵמִים הֵם עִמָּהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן מִדְיָן שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁהִפְקִירוּ מֵהֶם אֶלָּא מִדְיָנִית אַחַת, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה כאן) שֶׁהִיא בִּתּוֹ שֶׁל בָּלָק, כִּי הוּא זֶה הַנִּקְרָא ״צוּר״. גַּם אִם לֹא הָיָה מוֹרָאָם שֶׁל מוֹאָב מֵהָעָם גַּם שֶׁקָּצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ טַעַם הַכֶּפֶל וְכוּ׳, לֹא הָיוּ מַשְׁלִימִין עִם מִדְיָן וּלְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם נְסִיכָם. לָזֶה הִקְדִּים ה׳ הַסִּבָּה וְאָמַר וַיַּרְא בָּלָק וְגוֹ׳ וַיָּגָר וְגוֹ׳ וַיָּקָץ וְגוֹ׳, וְזֶה הָיָה סִבַּת וַיֹּאמֶר מוֹאָב וְגוֹ׳ וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים וְגוֹ׳ וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה.