בְּמִדְבַּר כ״ב · ד׳

אל זקני מדין. וַהֲלֹא מֵעוֹלָם הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" (בראשית ל"ו), שֶׁבָּאוּ מִדְיָן עַל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? אֶלָּא מִיִּרְאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם; וּמָה רָאָה מוֹאָב לִטֹּל עֵצָה מִמִּדְיָן? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְמִנְהַג הָעוֹלָם, אָמְרוּ מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו, אָמְרוּ, אַף אָנוּ נָבֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו (תנחומא):

כלחך השור. כָּל מַה שֶּׁהַשּׁוֹר מְלַחֵךְ אֵין בּוֹ בְרָכָה (שם):

בעת ההוא. לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת, מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה (שם):

וַאֲמַר מוֹאָב לְסָבֵי מִדְיָן כְּעַן יְשֵׁיצוּן קְהָלָא יָת כָּל סַחֲרָנָנָא כְּמָא דִמְלַחֵיךְ תּוֹרָא יָת יְרוֹקָא דְחַקְלָא וּבָלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא לְמוֹאָב בְּעִידָנָה הַהִיא

אל זקני מדין. יתכן שהיו החמשה מלכים זקנים:

ילחכו כלחוך. שנים בנינים:

זִקְנֵי מִדְיָן - אָמַר ר״א (אבן עזרא על במדבר כ״ב:ד׳) כִּי יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ הַחֲמִשָּׁה מְלָכִים זְקֵנִים, וְאִם כֵּן ״וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן״ (במדבר כ״ב:ז׳) אֵינָם הַזְּקֵנִים הַנִּזְכָּרִים תְּחִלָּה, כִּי הַמְּלָכִים לֹא הָלְכוּ לְפָנָיו רַק שָׂרִים כַּכָּתוּב (במדבר כ״ב:ח׳). וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (במדב״ר כ ד) שֶׁאָמְרוּ, מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, רָאוּי לָהֶם לִשְׁלֹחַ אֶל זִקְנֵי מִדְיָן לֹא לַמְּלָכִים וְלֹא לָעָם, כִּי הַזְּקֵנִים הֵם הַיּוֹדְעִים עִנְיָנוֹ. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיוּ מִתְּחִלָּה בְּמִדְיָן מְלָכִים, וְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנוֹן, וְנִלְחַם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָקַח מֵאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֶלֶךְ עַמּוֹן לְיִפְתָּח: ״כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרָיִם״ (שופטים יא יג), וְיִפְתָּח הֵשִׁיב לוֹ כִּי מִסִּיחוֹן לְקָחָהּ (שם פסוק כא). וְכָתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ (יג כה): ״וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר״. וְנִלְחַם סִיחוֹן עוֹד עִם מַלְכֵי מִדְיָן וְכָבַשׁ אַרְצָם, וְשָׂם אוֹתָם לוֹ לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה, וְהֵסִיר עֲטֶרֶת רֹאשָׁם וְלֹא נָתַן לָהֶם הֲדַר מַלְכוּת, וְהִשְׁאִירָם שׁוֹפְטִים בְּאֶרֶץ מִדְיָן בַּעֲבוּרוֹ. וְלָכֵן יִקָּרְאוּ "זִקְנֵי מִדְיָן" כְּדֶרֶךְ ״הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים״ (דברים כה ז). וְהָרְאָיָה בָּזֶה שֶׁכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ (יג כא): ״וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אוֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״, כִּי הָיְתָה תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ. וְטַעַם "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן" (במדבר ל״א:ח׳) אֲשֶׁר הָיוּ מְלָכִים תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "נְשִׂיאֵי מִדְיָן נְסִיכֵי סִיחוֹן". וְכֵן נֶאֱמַר: ״רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא״ (במדבר כ״ה:ט״ו), לֹא מֶלֶךְ. אוֹ יִהְיֶה טַעַם "מַלְכֵי מִדְיָן", שֶׁחָזְרוּ לְמַלְכוּתָם בָּעֵת הַהִיא. וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם לְמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא״, כִּי הָרָאוּי הוּא שֶׁיֹּאמַר תְּחִלָּה ״וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״. וְאוּלַי הָיָה בָּלָק גִּבּוֹר חַיִל נוֹדָע מְאֹד בְּמַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא מֶלֶךְ תַּקִּיף וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים, הָיָה יָרֵא וְקָץ מְאֹד מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּלְכָךְ אָמַר יִפְתָּח: ״הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב״ (שופטים יא כה), כִּי לֹא יַפְחִיד אֶת הַמֶּלֶךְ רַק בְּמֶלֶךְ נוֹרָא מְאֹד. וְיִתָּכֵן כִּי מוֹאָב לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וְהָיָה הָעָם יָרֵא מְאֹד מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָשׂוּ שְׁנֵי דְבָרִים: שָׁלְחוּ אֶל זִקְנֵי מִדְיָן לֵאמֹר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״, וְהֵקִימוּ עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ הַזֶּה בַּעֲצַת מִדְיָן, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁלְחוּ כֻּלָּם אֶל בִּלְעָם בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. וְזֶה טַעַם בָּעֵת הַהִיא - בְּהִתְיַעֲצָם בְּעִנְיַן יִשְׂרָאֵל וְשָׁלְחָם לְבִלְעָם. וְיִהְיֶה טַעַם וַיַּרְא בָּלָק שֶׁהָיָה אֶחָד מִשָּׂרֵי מוֹאָב וְגִבּוֹר חַיִל, וְנִתְעוֹרֵר בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמַר לְמוֹאָב ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לָעָם״, וְהֵם קָמוּ וְהִמְלִיכוּהוּ בַּעֲצַת מִדְיָן. וּבְמִדְרַשׁ בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה כ׳:ד׳) רָאִיתִי: ״וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא״, וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה נָסִיךְ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע״, אֶלָּא מִשֶּׁנֶּהֱרַג סִיחוֹן הִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם, "בָּעֵת הַהִיא" שֶׁגָּרְמָה לוֹ הַשָּׁעָה:

ילחכו - כל התבואות וכל מיני אוכלין.

ויאמר מואב אל זקני מדין שהיו שכניהם ובני בריתם כדכתיב המכה את מדין בשדה מואב שבאו בני מדין לעזור את מואב והכם הדד בן בדד.

עתה ילחכו עתה שכבשו סיחון ובנותיה עיירות ממלכת מואב מעתה ילחכו ויעשו כליה בכל הנותר.

כלחך השור בלשונו, שהוא כמסרק לפי שאין לו שנים למעלה כמו בהמות טהורות.

וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. לְפִי מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁבָּלָק הִתְבּוֹנֵן בְּמָה שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמוֹרִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ, לְפִי זֶה קָשֶׁה מָה יוֹם מִיּוֹמַיִם, וְלָמָּה לֹא נִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת כְּנֶגְדָּם מִיָּמִים רַבִּים. לְכָךְ תֵּרֵץ וְאָמַר כִּי בָּעֵת הַהִיא מִנּוּהוּ לְמֶלֶךְ לְצֹרֶךְ שָׁעָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ קָשֶׁה, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּעֵת הַהִיא״? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה ״וַיָּגָר מוֹאָב״ וְלֹא בָּלָק, לְפִי שֶׁמִּנּוּהוּ רַק ״בָּעֵת הַהִיא״ לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן אָמַר בְּלִבּוֹ, מָה לִי לְצָרָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם בַּנִּגְלֶה מִפְּנֵי מוֹרָא הָעָם הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁעָשָׂה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה זֶה הָיָה מוֹאָב יְרֵאִים, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ב ט): ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״. עַל כֵּן אָמַר, לְפִי שֶׁבָּלָק מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, וּבָלָק אֲרַמִּי הוּא וְלֹא מוֹאָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בָּלָק מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה אֶרֶץ אֲרָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק״. וְהָיוּ יְרֵאִים פֶּן תִּקָּרֵא כָּל הָאָרֶץ עַל שְׁמוֹ שֶׁל בָּלָק, כְּמוֹ שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כא כו): ״וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן״ וְגוֹ׳, כָּךְ טָהֲרָה הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּלָק שֶׁהָיָה מַלְכָּם בָּעֵת הַהִיא, לְכָךְ ״עַתָּה יְלַחֲכוּ״ וְלֹא קוֹדֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, יְלַחֲכוּ אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ וְלֹא יִגְּעוּ בָּנוּ כְּלָל, רַק יַעֲשׂוּ כָּלָה בְּכָל סְבִיבוֹתֵינוּ וּמִמֵּילָא אֵין לָנוּ תְּקוּמָה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה״, דַּוְקָא יֶרֶק שֶׁבַּשָּׂדֶה, שֶׁסְּבִיבוֹת הָעִיר, אֲבָל לֹא יִגְּעוּ בַּיֶּרֶק שֶׁל הֶעָרִים.

יְלַחֲכוּ וְגוֹ׳ אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ. אוּלַי שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַרְאוֹת כָּל כָּךְ מֹרֶךְ הַלֵּבָב שֶׁהֵם יְרֵאִים מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁהֵם חָסִים עַל הַסְּבִיבוֹת, וְאָמְרוּ לְשׁוֹן רַבִּים לִכְלוֹל אוֹתָם עִמָּהֶם. וְאָמְרוֹ וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר הֵם דִּבְרֵי הַכָּתוּב, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהֵם דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ כִּי דָּבָר זֶה נוֹגֵעַ גַּם לְמִדְיָן, לֶהֱיוֹת שֶׁבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, וְאִם כֵּן הַחֶרְפָּה נוֹגַעַת לְמִדְיָן לְצַד נְסִיכָם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בָּעֵת הַהִיא, לוֹמַר לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו, כִּי אַחַר שֶׁבָּא בִּלְעָם וְהוֹדִיעַ לָהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ לְמוֹאָב, שִׁלְּחוּ אֶת בָּלָק וְלֹא הָיָה עוֹד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁנִּמְצָא אֶת נְסִיכֵי מִדְיָן וְנֶהֱרַג עִמָּהֶם (במדבר לא:ח).