הקוצץ אילן של חבירו והמונע חבירו - טור חושן משפט סימן שפ״ב

הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור אחרים שקצצו חייבים משנה בס"פ החובל (בבא קמא צ:):

(ג) ומ"ש ואם האילן ראוי ליקצץ כגון שהיה מזיק את הרבים וקדם זה וקצצו או שיש לו שור העומד ליהרג שם (צא:) תנא רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצו פטור א"ל א"כ לא שבקת חיי לברייתא א"ל אסמייה א"ל לא תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה א"ה מאי טעין ליה דא"ל אנא בעינא למעבד האי מצוה. ופרש"י עומד להריגה. שור שהמית: עומד לקציצה. אשרה או כל עץ הנוטה לר"ה ומתיירא שמא יפול על האדם וימות: אנא בעינא למעבד האי מצוה. וכי טעין ליה היאך אתה אמרת לי להרגו מסתמא קושטא קאמר דכיון דלהכי קאי לא קפיד כולי האי ואינשן הוא דאינשי:

(ה) השוחט חיה ועוף ובא אחר וכסה שלא מדעת השוחט חייב ליתן לו י' זהובים וכו' והדין כן בכל מצות עשה שהיה עליו לעשות וקדם אחר ועשאה וכו' שם ובפרק כסוי הדם (חולין פז.) וכן פסקו שם הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהלכות חובל וכתב ה"ה בשם הרשב"א ומ"מ לא מגבי' ליה בבבל דהא אמרינן לעיל דלא עבדינן שליחותייהו בכל מידי דלא חסרי' ממונא אבל אי תפס לא מפקינן מיניה וכבר ביאר הרב דינין אלו פרק ה' מהל' סנהדרין עכ"ל וכ"כ התוספות שם שר"ת פטרו משום דבבבל אין דנין מילתא דלית בה חסרון כיס כדאמרינן לעיל וכבר כתב רבינו בטור יורה דעה סימן כ"ח שאין גובין אותו בזמן הזה וכ"כ הריב"ש בסימן תק"ו בשם הרשב"א והאחרונים ז"ל: וכתבו התוספות שם מעשה באחד שקראו ש"צ לקרות בס"ת ובא אחר וקדם וקרא ואמר ר"ת שיתן לו תרנגול לשחוט תחת אותם שתי ברכות ואין נראה לר"י דא"כ למה חייבו ר"ג י' זהובים ועוד פטרו ר"ת מטעם שיענה אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך עכ"ל ובטור יו"ד בסי' כ"ח כתוב בדינים אלו בשם ה"ר חזקיה: כתוב במישרים נל"א ח"ד מי שאמר למוהל למול וקדם אחר ומל פטור אבל אם גזלה מאביו חייב:

הקוצץ נטיעותיו וכו' משנה וגמרא ס"פ החובל אלא דבמשנה ה"א הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור אחרים שקצצו חייבים ורבינו השמיט מלת פטור ונראה דט"ס הוא ואפשר ליישב דה"ק הקוצץ נטיעותיו כלומר מי שדרכו לקצוץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי והוי אמינא כיון שהוא בעצמו דרכו לקצוץ נטיעותיו א"כ גם אחרים שקצצו פטורין דמה לי הוא עצמו מה לי אחרים אפ"ה אחרים שקצצו חייבים:

וכתב נ"י פרק החובל דף ל"א ע"א דאפילו ליכא עדים שהזיקו אפ"ה אינו נאמן לומר שצוהו להזיק במגו דלא הזקתי דהוי מגו במקום חזקה ואינו נאמן וכ"ה שם במרדכי בתשובת מוהר"ם על שותף אחד שהיה מוחל חוב שהיה בשותפות עם אחר ואמר שצוה לו למחול לו ופסק דאינו נאמן במגו דלא מחלתי אבל אם לא היה עדים על החוב נאמן לומר שצוה למחול במגו דלא היה חייב לו כלום ע"ש הטעם וע"ש בתשובת רשב"א סימן אלף צ"ו וכתב המרדכי פרק החובל ע"ג שליש ששרף שטרות שהושלשו בידו ואמר שצווהו לשרוף דנאמן ובתשובת הרא"ש כלל ס"ד סימן ה' דאינו נאמן וע"ש ג"כ בכלל נ' סימן ו' ובסוף כלל ק"א:

הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי אחרים שקצצו חייבין כן הוא הגירס' בכל ספרי רבי' וה"פ אע"פ שהוא בר הכי שהוא מזיק וקוצץ נטיעותיו הטובים אע"פ שאינו רשאי לעשות אפ"ה אחרים שקצצו חייבי' ולא אמרי' שאיש כזה שאינו חס על ממונו וגם בעל עבירות הוא שהרי עובר בלאו דאותו לא תכרות גם אחרים שקצצו בנטיעותיו לא יתחייבו קמ"ל ועד"ר:

חייב לשלם כפי מה שיראו הדייני' עד"ר:

אתה אמרת כו' שם בגמרא: אבל שאר כל המזיק אינו נאמן פי' אפי' יש לו מגו לומר לא הזקתי כגון דליכא עדים שהזיקו אפ"ה אינו נאמן דהוי מגו במקום חזקה דאנן סהדי שלא א"ל שיזיקו כ"כ ר"ן שם והכריח כן מסוגיא ע"ש וכיוצא בזה כ"ר לעיל בס"ס קל"ו ע"ש:

ובא אחר וכיסה כו' הא דלא אמר שזימן לו חיה ועוף לשחוט ובא אחר ושחט אפשר דלרבותא קאמר אפי' לא לקני לו אלא מצות כיסוי דלא פסיקא כולי האי שאם לא קדם זה וכיסה שהיה הוא מכסה שהרי אילו כסהו הרוח א"צ לכסות עוד וכמבואר בי"ד סי' כ"ח אפ"ה חייב לשלם הי' זהובים ויותר נ"ל דדוקא קאמר וכיסה כו' דאילו הכין לו לשחוט ובא אחר ושחט פטור מלשלם דלא מיקרי הפקעת מצות עשה דהא אי בעי לא אכיל ולא שחט משא"כ מצות כיסוי דמיד ששחט לא סגי ליה אי לא כיסה והוה שפיר חיוב מצות עשה וק"ל ולפ"ז מש"ר בי"ד ס"ס הנ"ל במי שנתנו לו בן למול וקדם אחר ומל שכתב ז"ל אבל אין לפטרו ומטעם דיתן לו תרנגול אחר לשחוט כו' ל"ד לשחוט אלא ר"ל לשחוט ולכסות ודוק: חייב ליתן לו י' זהובים ואין מגבין ליה עתה אבל אי תפיס לא מפקינן מיניה וכמ"ש בי"ד בס"ס הנ"ל: