קרקע אינה נגזלת אפי׳ נתייאשו - טור חושן משפט סימן שע״א

(ב) קרקע אין דינה כמטלטלין שאם נתייאשו מהם הבעלים ואחר כך קנאם הלוקח שקנאם ביאוש ושינוי רשות אבל קרקע אינה נגזלת אפילו נתייאשו הבעלים קודם שמכר הגזלן לעולם ברשות בעליה עומדת ונוטלה מיד הלוקח בלא דמים וכו' כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מהלכות גזילה וכתב ה"ה כרבנן דהגוזל עצים:

ומה שאמר לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר הפסד הבא מאליו אין אחריות ההפסד על הגזלן וכו' ואומר לו הרי שלך לפניך משנה בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיז:) הגוזל שדה וכו' שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך: ומה שאמר בד"א בהפסד שבא מאליו אבל אם הפסידה הגזלן כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ האילנות וכו' חייב להעמיד בית או שדה כמו שהיה בשעת הגזילה או ישלם לו דמיו בריש מציעא (ה.) ולמאן דאמר הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה הא כל קרקע הילך הוא אמר לך איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות:

גזלוה מהגזלן או שנטלה המלך ממנו אם מכת מדינה היא וכו' אומר לו הרי שלך לפניך ואם לא אירע כן לאחרים חייב להעמיד שדהו ברשותו בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיו.) תנא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר. ופרש"י ונטלוה מסיקין. אנסים גזלוה מן הגזלן: מכת מדינה. דאנסו ארעתא דאחרים ודהאיך:

ומ"ש אנסו המלך לגזלן שיראה לו כל שדותיו והראה לו גם את זאת ונטל המלך חייב להעמיד שדהו שם אהא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ה"ד אילימא דאנסיה לארעא דידיה ולא אנסיה כולי ארעתא הא מרישא ש"מ אם מכת מדינה היא וכו' אי לא לא לא צריכא דאחוי אחוויי ל"א הב"ע כגון דאנסוה עכו"ם ואחוי ליה אחוויי ארעתא ואחוי ההוא בהדייהו. והרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבו אלא לישנא בתרא וכן הרמב"ם בפ"ט מהל' גזילה:

(ז) וכשם שהקרקע הנגזלת היא באחריות הנגזל וכו' כך היא לטובתו באחריותו וכו' גזל קרקע ונשתמש בה ואכל פירותיה צריך לשלם מה שנהנה ממנה פשוט בפרק הנזקין במשנה (מח:) ובפ"ק דמציעא (יד:):

וכתב א"א ז"ל בתשובה על ראובן שתבע לשמעון גזלת כרמי ואכלת הפירות ימים רבים וכו' בכלל צ"ה סימן א' וסי' ב':ומ"ש ישלם לו ענבים של אותם השנים כפי שישבע שמעון ששוו וכו' תמיהני על זה דכיון שיש עדים שגזל שמעון כרם זה הו"ל חשוד על השבועה והאיך משביעין אותו :ומ"ש והפסד קרקע לא ישלם וכו' טעמו מפני שלא הפסיד הכרם בידים אלא מעצמו נפסד וכבר נתבאר דכה"ג אומר לו הרי שלך לפניך:

עוד לשון א"א ז"ל בתשובה ג' עבירות הן בענין גזילת קרקע וכו' בכלל הנזכר ויש לתמוה למה כתב בענין גזילת קרקע דבגזילת מטלטלין נמי משכחת להני תלתא ועיין במרדכי ס"פ הכונס שם: עכו"ם שאנס שדה מישראל ופדאה ישראל אחר עיין בתוס' ומרדכי פרק הכונס: [%א] ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי הלך לוי ונתנה ליהודה בא שמעון וטרפה מיהודה יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזיל גבי ראובן דהיא מכירה ירושלמי כתבתיו בסי' רל"ח וע"ש: כתוב במישרים נל"א ת"ב מחסר חבירו בדבר מועט ונהנה אינו משלם מה שחסרו בלבד אלא כל מה שנהנה כגון אדם שיש לו בית כמו חורבה והסוחרים נוטים שם אוהל לסחורתם ונותנים לו דבר מועט משכירות ובא אחר ובנה שם בנין ואין יד בעל החורבה משגת לפרוע לו בניינו אין אומרים יתן לו מה שהיו נותנים הסוחרים שכן חסרו אלא כל מה שנהנה [ושמין] כמה יתן אדם אחר בחורבה כזאת לבנות עליה בפ"ב דב"ק (כ:) עכ"ל ובחלק ו' כתב משיג גבול ובונה הכותל בשל חבירו והכניס מהקרקע בתוך שלו על אותו כותל בניינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע וכן כתבו הגאונים בתשובה עכ"ל:

קרקע אין דינ' כמטלטלי וכו'. כן כתב הרמב"ם ספ"ח דגזל' וכתב ה' המגיד כרבנן דהגוזל עצים עכ"ל ולפעד"נ דט"ס הוא וצריך להיות כרבנן דהגוזל בתרא והוא דתנן התם (דף קיז) הגוזל שדה מחבירו ושטפ' נהר א"ל הרי שלך לפניך ובגמ' ת"ר הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דר"א וחכ"א א"ל הרי שלך לפניך במאי קמיפלגי ר"א דריש ריבוי ומיעוט ורבנן דרשי כלל ופרט. וכתב בהגהת מיימוני לשם דבירושלמי אמרו יש יאוש לקרקע ותלמוד שלנו עיקר ע"כ והיינו הנך רבנן דברייתא דסתם מתני' כוותייהו וז"ש רבינו לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר וכו' ועיין במ"ש בס"ד בזה בסי' ל"ז סעיף י':

וכתב א"א הרא"ש בתשובה וכו'. כתב ב"י תמיהני על זה דכיון שיש עדים שגזל שמעון כרם זה הו"ל חשוד על השבועה והיאך משביעים אותו עכ"ל ומהר"ם איסרלש תירץ וז"ל ואפשר דמיירי דעשה תשובה א"נ בדלא ידע שמעון שהיה של גזל דהיה סבור שהוא שלו ולכן לא נפסל משבועה עכ"ל ור"ל דומיא דעובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחא לחלוק בנכסים כדאיתא בפרק המפקיד וכדכתב הריב"ש בסי' תקט"ו ע"ש הרמב"ן ומביאו ב"י בסי' שע"ה ולי נראה דשמעון טען כרם זה של אבותי היה וראובן הביא עדים דשל אבותיו היה ואם כן בגזלה אכל הפירות לא נפסל שמעון כיון דטעה וחשב דשל אבותיו היה ואפשר דתירוץ זה הוי בכלל דברי מהרמ"א שכתב א"נ בדלא ידע שמעון וכו':

(י) עוד לשון א"א הרא"ש בתשובה וכו'. כלל צ"ה סימן א'. אבל מקרקעי נתמעטה מדין גזלן. כלומר לרבנן דדרשי כלל ופרט אימעוט קרקע כמו שטרות. ומ"ש או בית וכו' גרמא בניזקין הוא. ע"ל בסי' שס"ג ס"ו והא דכתב רבינו לעיל בסי' שנ"ט דעובר בשני לאוין בלא תחמוד ולא תתאוה ולא קאמר שחייב משום דיבור נראה דאף על גב דעבירה איכא נמי בדיבור מכל מקום לאו לא אשכחן בדיבור אלא במחשבה כתיב לא תתאוה ובמעשה כתיב לא תחמוד ואמחשבה גרידא נמי אינו חייב אא"כ קנה החפץ והוציא מחשבתו לפועל התם הוא דעובר משום לא תתאוה ומשום לא תחמוד משום דהתאוה היא היתה גורמת שעשה מעשה וק"ל:

ואפשר דמיירי שעשה תשובה או בדלא ידע שמעון שהיה של גזל והיה סבור שהוא שלו ולכן לא היה נפסל משבועה וע"ל סי' רל"ה מדין הגוזל קרקע ומכרה והלוקח נתנה לאחר:

שאם נתייאשו מהם הבעלים פי' שדין מטלטלין הוא שאם נתייאשו כו':

לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר כו' בב"ק דף קי"ז ע"ש: אבל אם הפסידה הגזלן כגון שחפר בה בורות כו' בב"מ דף י"ד וע"ש בתו':

גזלוה מהגזלן כו' עד והראה לו גם את זאת ונטלה המלך כו' בב"ק דף קי"ז:

ונטלה המלך חייב להעמיד לו שדהו שם והטעם שהרי אינו שלו ולא אנסו אלא להראות מה שהוא שלו ע"ל סי' שפ"ח בדין מסור:

וכשם שהקרקע הנגזלת כו' כך היא לטובתו כ"כ הרא"ש בתשובה כלל צ"ה דין ב' ע"ש: שאע"פ שאם גזל מטלטלים כו' ע"ל סי' שס"ג מ"ש בפרישה ודרישה:

גזל קרקע ונשתמש בה ואכל כו' שם בתשובה והוא משנה פ' הניזקין ופ"ק דמציעא:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כו' בכלל צ"ה ס"א: ושמעון כופר הכל כו' עד ישבע שמעון כו' עד"ר: ששוה בשעת הבציר ה"ט משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואם עשה מן הענבים יין קנה בשינוי וכמ"ש בסי' רע"ח ס"ו בבכור ופשוט ע"ש ובסי' שנ"ד: והפסד קרקע לא ישלם טעמו מפני שלא הפסיד הכרם בידים אלא מעצמו נפסד וכבר נתבאר דמצי א"ל הרי שלך לפניך ב"י:

עוד ל' א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כו' שם דין ג': שלש עבירות הן בענין גזילת קרקע שם בתשובה לא כתב קרקע אלא אמ"ש שם לפני זה דבית שאינו נגזל צריך לשלם שכירות הבית מסיק וכתב ז"ל ועתה אבאר דין גזל קרקע כי כן הוא האמת ג' עבירות הן בענין גזל הראשונה במחשבה שמתאוה בלבו לממון חבירו כו' ומשמע מלשונו דאכל גזל קאי וכדמסיים במטלטלים וקרקע גם מדנקט בלשונו ל' ממון ג"כ אלא משום דהרא"ש ורבי' איירי בקרקע מש"ה נקט בל' קרקע ואפשר דלרבותא כ"כ דאפי' קרקע דאינה נגזלת אפ"ה עובר בג' איסורין ועד"ר: הראשונה במחשבה שחמד ל"ד קאמר אלא ר"ל שנתאוה וכמ"ש לעיל סי' שנ"ט דתאוה שייך במחשבה וחמדה בשעה שקנאו ובתשובה כתוב בהדיא שמתאוה וכמ"ש ל' בסמוך: והשנית בדבור עד"ר:

ומ"ש (אבל) [לפיכך] אם גזל שדה כו' לכאורה נראה דאפי' חרשה וזרעה כל שלא אכל פירותיה שם קרקע עליה ואינה נגזלת ואף כשתאמר כשזרעה וצמחה הכחיש בו הקרקע וכשנטל ממנה פירותיה הרי גזל כחש קרקע של חבירו בידו מ"מ בחרישה לחוד עכ"פ לא עשה כלום וזהו שסיים רבי' וכתב אבל אם אכל פירות השדה עובר משום לא תגזול דמשמע דוקא על אכילת פירות קרקע עובר בלא תגזול ולא בחרישת הקרקע (ומ"ש הרא"ש לא חרשה ולא זרעה הול"ל לא חרשה וזרעה) ואף דשם בתשובת הרא"ש כלל צ"ה סוף דין א' לא כתב שם האי אבל אם אכל פירות כו' רבי' העתיקו וכתבו בשמו אהא דכתב הרא"ש שם לפני זה באותה תשובה ע"ש ודוק ועמ"ש עוד מזה בסי' שע"ו: ולא העלה שכר לבעליו פי' אפי' הוא גברא דלא עביד למיגר וע"ל סי' שס"ג: