גזלן שהפסיד השדה ואכל פירות כיצד - טור חושן משפט סימן שע״ב

כשבא הנגזל ליפרע מהגזלן מה שהפסיד לו בקרקע או הפירות שאכל אינו גובה אלא מבני חרי וכו' עד גובה הנגזל ממה שמכר מפורש בסוגיא בפ"ק דמציעא (יד:):

גזל והשביחה והנגזל בא לטרפה שמין לו השבח וידו על התחתונה כו' כן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות גזילה וכתב הרב המגיד זה מוכרח בפ"ק מכח הסוגיא ופשוט הוא.

כשבא הנגזל וכו'. פי' שהפסידה הגזלן בידים שחפר בה בורות שיחין ומערות וכו' כדלעיל סי' שע"א סעיף ג' דאילו הפסד שבא מאליו פטור: ומ"ש דהו"ל כמלוה ע"פ וכו'. ה"ט לפי שאין לו קול כמה הפסיד אבל עמד בדין מעשה ב"ד יש לו קול כך וכך חייב לשלם:

כשבא הנגזל ליפרע מן הגזלן כו' כן מבואר בסוגיא דפ"ק דב"מ ד" י"ד וט"ו ע"ש: דהו"ל כמלוה ע"פ פי' אע"פ שהיא מלוה הכתובה בתורה מ"מ אינו טורף מלקוחות אף שקנו אחר הגזילה דלית להו קלא אבל אם כבר עמד בדין מעשה ב"ד יש לו קול וכמ"ש סי' ע"ט ע"ש: ואח"כ מכר כו' פי' קרקעות שלו: אם גזלוה מהגזלן מחמתו פי' ממזלו לאפוקי אם היתה מכת מדינה וה"ה שאנסו אנס להראות לו שדותיו והראה גם את זה דבזה ג"כ חייב להעמיד לו שדהו וכמש"ר סי' שע"א:

גזל והשביחה כו' כ"כ הרמב"ם פ"ט מהל' גזילה: אינו נוטל מהנגזל אלא הוצאה ואין לו שום שבח דדוקא גבי מטלטלים דמדאורייתא גזלן קנה בשינוי דלא הדר הילכך תקנו רבנן דיקנה הגזלן מיהא השבח אפי' בשינוי דהדר מפני תקנת השבים וכמ"ש לעיל ר"ס שס"ב אבל גבי קרקע דאינה נגזלת לא עביד תקנת' עכ"ל הרא"ש והביאו ב"י בסי' שאחר זה: