דברים שהם גזל מדבריהם כגון מפריחי - טור חושן משפט סימן ש״ע

כתב הרמב"ם דברים רבים אמרו חכמים שיש בהם משום גזל והעובר עליהם פסול מדרבנן כגון מפריחי יונים ומשחקים בקוביא וכו' עד אלא א"כ מרחיק נ' אמה לכל רוח בפ"ו מהלכות גזילה ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא בפרק זה בורר (סנהדרין כד:) מני להו במתני' בהדי פסולים לעדות ובגמרא מאי מפריחי יונים הכא תרגימו אם תקדמיה יונך ליון ר' חמא בר אושעיא אמר ארא מ"ד אי תקדמיה יונך ליון מ"ט לא אמר ארא אמר לך ארא מפני דרכי שלום בעלמא. ופרש"י תקדמיה יונך ליוני. אתן לך כך וכך: ארא. מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים ע"כ. ויש בהן גזל מפני דרכי שלום בעלמא דתנן יוני שובך ויוני עלייה יש בהם גזל מפני דרכי שלום לא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קא אתו ורבו להתם:ומ"ש ולא ביונים בלבד אלא ה"ה בכל מיני חיה ועוף וכו' ברייתא שם (כה:):

(ג) ומ"ש וכן אסרו לצוד יונים בישוב וכו' ואין פורשין רשתות ליונים אא"כ הרחיק לתוך המדבר ד' מילין וכו' עד לפי שהולכים למרחוק ע"י שובכין משנה וגמרא בס"פ מרובה (בבא קמא עט:):

(ה) ומ"ש ומרחיקין שובכין מן העיר נ' אמה ולא יעשה בתוך שלו אלא אם כן מרחיק ג' אמה לכל רוח משנה בפרק לא יחפור (בבא בתרא כג.): ומ"ש ולמעלה בדין הרחקת נזקים בארתי דבר זה:

ומ"ש משחקי בקוביא אלו שמשחקים בעצים וכו' עד גזל מדבריהם הוא ואסור מבואר בפ' זה בורר (סנהדרין כד:):

ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם שהמשחק עם עכו"ם בקוביא אין בו משום גזל אבל יש בו משום שעוסק בדברים בטלים וכו' בפ"ו מהלכות גזילה:ומ"ש רבינו ויראה שפוסק משחק בקוביא משום גזל אפי' שיש לו מלאכה אחרת וע"כ מחלק בין משחק בקוביא עם העכו"ם או עם ישראל טעמו משום דבפ' זה בורר אמתני' דפסל משחק בקוביא בעי בגמרא שם מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ולא קניא רב ששת אמר כה"ג לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנות אחריתא תנן אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל אם יש לו אומנות שלא הוא ה"ז כשר אלמא טעמא דמתני' משום ישובו של עולם הוא וכ"ת פליגי רבנן עליה דרבי יהודה ואמר ריב"ל ור' יוחנן כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים גברא אגברא קא רמית מ"ס פליגי ומ"ס לא פליגי הא קמן דלרב ששת דמשחק בקוביא לא מיפסל משום גזל אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם ור"י לפרש דברי חכמים אתא ולא מיקרי אינו עוסק בישובו של עולם אלא כשאין לו אומנות אלא הוא וכיון דלא מיתסר משום גזל לא שנא לן בין משחק עם העכו"ם למשחק עם ישראל וכיון דהרמב"ם כתב דמשחק עם העכו"ם אינו אסור משום גזל אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם משמע בהדיא דעם ישראל מיתסר משום גזל כרמי בר חמא וכבר נתבאר בגמ' דלרמי בר חמא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה וסברי דאפי' יש לו אומנות שלא הוא פסול:

ומ"ש וא"א פוסק שאינו פוסל אלא א"כ אין לו אומנות אחרת ואותו פסול אפי' משחק עם העכו"ם טעמו מפני שכתב שם משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רב ששת לפי שאין עוסקין בישובו של עולם אבל משום אסמכתא לא מיפסל דכל כה"ג לא הוי אסמכתא ובפרק איזהו נשך כתב משחק בקוביא כיון שאין בידו כלל ואין דבר לתלות בו ולומר דאדעתא דהכי התנה שהיה סבור שלא יבוא לידי כך הילכך ודאי גמר ומקני וכבר כתב רבינו זה בסי' ר"ז והאריך בדבר והרי"ף ג"כ כתב דברי רב ששת והשמיטה לדרמי בר חמא וכן משמע דכיון דרמי בר חמא פליג אדריב"ל ור"י לית הלכתא כוותיה ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שפסק לרמי בר חמא וכבר תמה עליו ה' המגיד והניח הדבר בצ"ע וכבר כתבתי ליישב דעת הרמב"ם בביאורי לספר שופטים פרק י"ב מהלכות עדות:

הפורס מצודה וצד חיה או עוף או דגים אם יש למצודה בית קיבול שעשויה ככלי אז קונה לו כליו והנוטל ממנה הרי הוא גזלן גמור וכו' ואם אינה עשויה ככלי אין על הנוטל ממנה דין גזלן דאורייתא וכו' משנה וגמרא בסוף פרק הנזקין (גיטין ד' נט) וכת"ק דרבי יוסי וכן פסקו הפוסקים:

ועני המשיר פירות של שכחה מן האילן ונפל לארץ אם באו ליד העני קודם הגעתם לארץ ובא אחר ונטלן הרי זה גזל גמור ומוציאין מידו ואם לא הגיעו לידו קודם שהגיעו לארץ אין בהם גזל ואין מוציאין מידו ואסור מדרבנן גם זה משנה וגמרא שם וכת"ק דרבי יוסי:

(יב) כתב הרמב"ם הדבורים אינם ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים ואע"פ כן יש בהן קנין מדבריהם [וכו'] לפיכך מי שיצא נחיל של דבורים מרשותו לרשות חבירו יכול בעל הנחיל ליכנס בתוך שדה חבירו ליקח נחילו וכו' עד לא יקצצנו ליתן לו הדמים בפ"ז מה' גזילה והוא משנה בפ' הגוזל (בבא קמא קיד.) ופסק כת"ק ופרש"י קנין דרבנן הוא דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום דהא דהפקר נינהו ותניא יוני שובך ויוני עלייה אין בהם משום גזל אלא מפני דרכי שלום:ומ"ש רבינו ולמעלה כתבתי שהרשות בידו לקצצו ע"מ ליתן דמיו בסי' רע"ד ושם נתבאר:ומ"ש ואשה או קטן נאמנין. לומר מכאן יצא נחיל זה במשנה שם פ' הגוזל בתרא ובגמרא שם אשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחים לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא ופרש"י מרדפין אחריהם קודם דיבור הקטן דרגלים לדבר דאלו הם:

כתב הרמב"ם דברים רבים וכו'. בפ"ו דגזילה והא דאינו גזל אלא מדבריהם פירש"י פ' ז"ב (דף כה) משום דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם: ומ"ש דה"ה בכל מיני בהמה בישוב דמשמע דגם בבהמה אינו גזל אלא מדבריהם אינו בשור הבר דדומה לחיה ולרבנן בהמה הוא כדתנן שור הבר מין בהמה הוא ר"י אמר מין חיה ולרבנן אם מגדלו בביתו הולך למדברות ומטעה החיות לבוא אחריו ויש בהן גזל מפני דרכי שלום שמביא אותן מן הביברין כדפרש"י לשם:

ואין פורסין רשתות ליונים וכו'. משנה וגמרא ס"פ מרובה:

ומ"ש ומרחיקין השובכין מן העיר כו'. בפ' לא יחפור וע"ל בסי' קנ"ה סעיף ל':

משחקי בקוביא וכו'. פרק ז"ב וע"ל בסימן ל"ד סעיף כ"ה כ"ו:

הפורס מצודה וכו'. ס"פ הנזקין וע"ל סי' רע"ג:

כתב הרמב"ם כו' עד לכל רוח בפ"ו דגזילה כ"כ: כגון מפריחי יונים כו' במשנה פ' זה בורר סוף (סנהדרין דף כ"ד) מני להו בהדי פסולי עדות: כגון שמשלח כו' שם דף כ"ה וע"ל בסי' ל"ד סכ"ה ושם פירשתיהו ע"ש: כגון שמשלח יונה בישוב פי' אף שדעתו שתלך למדבר ולמקום הפקר להביא משם מ"מ כיון דבישוב משלחה חיישינן שהביא מדבר שאינו של הפקר: ונמצא שגוזל מאחרי' פי' מפני ד"ש מדרבנן אבל גזל גמור אין בהן דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו שם: ולא ביונים בלבד אמרו אלא ה"ה מכל מיני בהמות כו' נראה דבהמה ל"ד קאמר אלא ה"ה חיה ועוף ועד"ר: (ב)

וכן אסרו לצוד כו' ואין פורשין רשתות כו' משנה וגמ' וס"פ מרובה וקמ"ל בזה דל"ת דוקא למפריחי יונים אסור שהן מביאים יונים ממקום אחר משובך של חבירו והיה כגזלן מרשותו אבל כאן שהוא מוצא אותם בשדות של הפקר מותר לצודם קמ"ל: אא"כ הרחיק לתוך המדבר ד' מילין הוא שיעור ל' ריס הנזכר במשנה שם פ' מרובה (בבא קמא דף ע"ט) וכן פירש"י שם דז' ריס ומחצה הוא שיעור מיל וכדאיתא בב"מ דף ס"ג ובגמרא בפ' מרובה גרסי' ז"ל אין פורשין רשתות ליונים אא"כ הרחיקו כו' ומי אזלי כולי האי והתנן מרחיקין את השובך מן העיר נ' אמה אמר אביי מישט שייטי טובא כרסייהו בחמשים אמה מליא ומישט ל' ריס ותו לא והתניא בישוב אפי' מאה מיל לא יפרוס רב יוסף אמר בישוב כרמים (שהולך מכרם לכרם עד למרחוק) רבה אמר בישוב שובכין של עכו"ם או של דידיה או של הפקר ובזה דברי רבינו מבוארין: ובמקום כרמים אפילו הרחיק מאה מילין כו' ע"ל בסי' ר"ס בדברי רבינו ושם כתוב בשביל של כרמים:

ומרחיקין השובכין מן העיר נ' אמה דבנ' אמה ממלאין כרסייהו משל הפקר ותו לא יאכלו מתבואה שבגנות של בעלי בתים אחרים.

ולא יעשנו בתוך שלו פי' אפי' בשדות שיש לו שאינן סמוכין לעיר שמא יאכלו משדות שסביבו ופן הוכחתי פי' זה לעיל סי' קנ"א סכ"א ול"א ע"ש:

אין בו משום גזל אע"ג דגזל העכו"ם אסור מן התורה כשל ישראל וכמ"ש לעיל ר"ס שמ"ח ור"ס שנ"ט מ"מ הכא דאין גזל אלא מדבריהם לא חשו בשל עכו"ם ועוד דהעכו"ם לא מחשב זה לגזל שהרי מדעתו ומרצוני מקנה למשחק עמו כדי שאם ירויח הוא שגם הישראל יקנהו לו והוא יטלנו וק"ל. ויראה שפוסל כו' עד"ר: אפי' שיש לו מלאכה אחרת פי אבל אוכל מממון השחיקה דאל"כ קשה הא כ"ר לעיל אדברי הרמב"ם סי' ל"ד ז"ל ולפ"ז אם יש לו ממון אחר שאוכל ממנו אינו פסול עכ"ל אלא ודאי התם מיירי כשיש לו ממון אחר ואוכל ממנו ואינו רוצה לאכול מזה ואז נראה מעניינו שהוא עצמו מחשבתו לגזל ואינו רוצה ליהנות ממנו אבל מניח ממון זה לחוד ולשחק בו כדי להוציא אריכת זמנו בזה ואינו נחשד שיעבור עבירה מחמת ממון וק"ל וע' בכ"מ פי"ב דעדות:

אא"כ אין לו אומנות אחרת כו' ע"ל בסי' ל"ד אבל אם יש לו מלאכה אחרת אינו פסול ואסמכתא אין כאן דודאי גמרי ומקני להדדי וכמש"ר לעיל סי' ר"ז.

הפורש מצודה כו' עד כתב הרמב"ם כו' כפול לעיל סי' רע"ג:

כתב הרמב"ם הדבורים כי' בפ"ו דהל' מכירה כ"כ והוא משנה בפ' הגוזל: ה"ז גזל מדבריהם ולא גזל גמור והפקר נינהו אלא מפני דרכי שלום. ולמעלה כתבתי בסי' רע"ד כ"כ. מרדפים כו' בב"ק ד' קי"ד ופירש"י מרדפין אחריהן קודם דברי הקטן דרגלים לדבר דאלו הן עכ"ל ומבואר שם בגמרא דדוקא כאן דקנין דרבא הוא דמהני מסיח קטן לפי תומו ולעדות אשה אבל בעלמא לא ע"ש ועד"ר: