קרקע אינה נגזלת אפי׳ נתייאשו - שולחן ערוך חושן משפט סימן שע״א

קרקע כו' וה"ה עבדים שהוקשו לקרקעות וכמ"ש לעיל סי' שס"ג וה"ה שטרות וכמ"ש לקמן סי' שפ"ו ס"ק י"ג ע"ש:

אפי' נמכרה כו' ונתייאשו כו' ואע"ג דדעת התו' והרא"ש פרק ח"ה גבי ולוקמה בגזלן ריש דף מ"ד דיאוש מהני לקרקע כדאי' בירושלמי מ"מ נמשך הטור אחר דברי הרמב"ם משום דכן דעת רשב"ם פ' ח"ה שם וכ"ד רש"י ותו' והגה' אשר"י ר"פ לולב הגזול וכ"פ הסמ"ג דף קנ"ב ע"א ובהגהת מיימוני ספ"ח מה' גזלה וז"ל גרסי' בירושלמי וכי קרקע נגזלת א"ר אילא אעפ"כ יש יאוש לקרקע ואין הש"ס שלנו סובר כן ע"כ והיינו הנך רבנן דהגוזל בתרא (סוף דף קי"ז) דסתם מתני' כוותייהו כל זה הוא מדברי הב"ח לעיל סי' ל"ז סעיף י' וכאן בסי' זה ודבריו נכונים אך מ"ש והיינו הנך רבנן דברייתא כו' לא נהירא דהא קאמר בירושלמי אע"פ שקרקע אין נגזלת יש יאוש לקרקע ורבנן לא קאמרי אלא דאין נגזלת אם כן אף לרבנן קאמר הכי בירושל' אלא מ"ש ש"ס שלנו ר"ל סוגי' דר"פ לולב הגזול וסוגי' דפ' ח"ה שם גבי ולוקמה בגזלן מוכח התם כפי' רשב"ם כי פי' תוס' שם דחוק וכן הוא בתוס' ר"פ לולב הגזול ע"ש:

כגון ששטפ' נהר. אפי' עקרה לגמרי או שירד עליה אש ושרפה לגמרי דכיון דבא ההפסד מאליו ברשות הנגזל הוא וכמ"ש לקמן סי' שפ"ו ס"ק י"ג:

אינו משלם אלא כשעת הגזילה. ואם עשה מלאכה בכלי ונהנה אפי' קיימא לאגרא פטור וכדלעיל סי' שס"ג ס"ג:

ואכל פירותיה או דר בבית או השכירה ולקח השכר וכה"ג צריך לשלם מה שנהנה ממנה וע"ל סי' שס"ג סעי' ו':

חייב להעמיד לו שדה אחרת כמות' ע"ל סי' שפ"ז ס"ק א' שהעליתי דדין זה קנס הוא מדרבנן ונ"מ לענין שאם מתלא קנסו בנו אחריו ועוד נ"מ בזה ע"ש:

קרקע אינה נגזלת כלו' אף שבמטלטלין נתבאר לעיל בסי' שנ"ג ושס"א ובסימני' שאחריו דנקנים להלוקח ביאוש ושנוי רשות לגמרי ואפי' אין בהם לא יאוש ולא שינוי רשות עכ"פ תקנו שלא יוציא הנגזל מיד הלוקח עד שיתן לו כדי הדמים שנתן הלוקח כנגדן להגזלן משום תקנת השוק אבל בגזילת קרקע לא קנהו ביאוש ושינוי רשות דהקרקע לעולם בחזקת בעלי' עומדת וגם לית בו משום תקנת השוק להחזיר לו דמיו דתקנת השוק הוא כדי שלא ימנע אדם מלקנות דבר בשוק מיראה שמא הוא גנוב או גזול ואין לעמוד עליו משא"כ בקרקע דבקל יודע של מי הי' הקרקע וק"ל:

לפיכך אם אירע כו' פי' כיון דאין הקרקע נגזלת ובחזקת בעליה עומדת לפיכך בין נתקלקלה ממילא או נשתבחה מאיליה הקלקול והשבח הוא להנגזל:

חייב להעמיד לו שדה אחרת דפשע באשר הראה לו גם את זו כיון דהמלך לא אנסו אלא להראות את שלו וזו לאו שלו הוא ודומה לזה כ' הטור והמחבר לקמן בסי' שפ"ח בריש דין מסור:

(ס"ד) אנס המלך את הגזלן א"ל דלא אנס אלא הגזלן בהא לחוד דקשה פשיטא דחייב הגזלן דהא אפי' לא אמרו לגזלן ולא מידי אלא סתמא לקחו ממנו חייב כיון דלא לקחו במקום אחר אלא בשלו כמ"ש ברישא אע"כ מיירי שאנסו וגזלו גם בשדות אחרות אצל אחרים וכשהגיע לגזלן אנסוהו להראות שדותיו והראה גם את זאת חייב אע"ג דמכת מדינה היא וכ"כ רש"ל דבזה מיירי אפי' במכת דדינה וא"ל הא אמרינן בגמרא ללישנא בתרא דאמרי ליה אחוי ארעתיך ואחוי נמי הא בהדייהו דמשמע דללישנא קמא לא אנסוהו אלא בהא לחוד והדרא קושיא לדוכתא אלא צ"ל דלא גרסינן לישנא אחרינא אלא כולא חד לישנא הוא וכ"מ מדברי התו':

(שם) בטור כתב בשם תשובת הרא"ש כפי שישבע שמעון כו' והקשה ב"י הא הוי חשוד שגזל כרם ונ"ל דכיון דכ"ז שלא עבדו לא עבר על לא תגזול כמ"ש בסמוך ועיקר הגזילה משום אכילת פירות ובזה י"ל דמיירי שלקחה שלא בפניו והורה היתר לעצמו דכיון שהוציא הוצאה משלו על עבודת הכרם לא יקפיד עלי אם אוכל הכירות ולא נחשב לגזילה וכמו שמצינו לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו לחד תירוץ בתו' פ"ק דב"מ:

קרקע. וה"ה עבדים שהוקשו לקרקעות כמ"ש בסי' שס"ג ס"א וה"ה שטרות כמ"ש לקמן סי' שפ"ו ס"ב ע"ש. ש"ך:

דמים. ולית בה משום תקנת השוק דהא הטעם דתה"ש הוא כדי שלא ימנע אדם מלקנות דבר בשוק מיראה שמא הוא גנוב או גזול ואין לעמוד עליו משא"כ בקרקע דבקל יודע של מי היתה. סמ"ע:

ששטפה. אפילו עקרה לגמרי או שירד עליה אש ושרפה לגמרי דכיון שבא ההפסד מאליו ברשות הנגזל הוא וכמ"ש לקמן סי' שפ"ו שם. ש"ך:

גזילה. ואם עשה מלאכה בכלי ונהנה אפילו קיימא לאגרא פטור וכדלעיל סי' שס"ג ס"ג (כמ"ש שם ס"ק י"א ע"ש). שם:

פירותיה. או דר בבית או השכירו ולקח השכר וכה"ג צריך לשלם מה שנהנה וע"ל סי' שס"ג ס"ו. שם:

חייב. ע"ל סי' שפ"ו ס"ק א' העליתי דדין זה קנס הוא מדרבנן ונ"מ לענין שאם מת לא קנסו בנו אחריו ועוד נ"מ בזה ע"ש. שם:

קרקע כו'. סוכה ל' ב' ל"א א' וכרבנן דר"ה ס"ל כוותייהו וכן סוגיא דגמ' בכמה מקומות וכמ"ש למטה:

אפי' כו' ונתייאשו כו'. ב"ב מ"ד א' וערשב"ם שם בד"ה ופרקינן כו' ודלא כתוס שם ד"ה דווקא כו' וכמ"ש רש"י ותוס' בסוכה ל' ב' בד"ה וקרקע כו' וכ"ד ש"פ:

בלא כו' וכל מי כו'. פ"ק דב"מ וכמ"ש בסי' שעג ורפ"ו דגטין וש"מ:

וחוזר המוכר כו'. בב"ב שם אלא כדרבין כו' ופי' הרמב"ן שאומר שקנאה מגזלן כמש"ל סי' ל"ז סט"ז ושם מ"ג א' אחריות דמאן אי נימא כו' ול"ק כאן בשקנאה מגזלן:

כ"ה ברשותו כו'. ב"ק צ"ז א' ואין ס"ד עבדא כו':

דאע"ג כו'. כ"מ שם ושם צ"ו ב' ההיא גברא כו':

אלא כו'. כנ"ל והדר בחצר חבירו כו' כנ"ל בסי' שסג. מ"מ אבל לפי מש"ש בס"ה בהג"ה ואם שכרה כו' ובסי' שע"ה ס"ז בהג"ה אין ראיה משם אבל מהנ"ל ראיה ברורה:

ואכל פירותיה כו'. ריש פ"ו דגטין לאכילת פירות כו' וכמ"ש בב"ב ל"ג ב' הדרא כו' אף שרש"י בגטין לא פי' כן וכן הסוגיא דב"מ שם ועבה"ג סי' שעג ס"ק ה' בשם המ"מ ומביא ראיה ממ"ש השב לה את כל כו' ע"ש:

(ליקוט) אנס כו'. כלישנא בתרא שם והרי"ף והרא"ש ל"ג שם אלא לישנא בתרא לבד ובגמ' שם קי"ז ב' מ' כגי' שלנו דאמרינן ואוקימנא כו' ואין נ"מ לדינא וגם ל"פ ותרווייהו לישנא אמת לדינא וז"ש ואוקימנא כו' ואפ"ה פ' כלישנא בתרא (ע"כ):