וַיִּקְרָא ט׳ · ו׳

וַאֲמַר מֹשֶׁה דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ תַּעְבְּדוּן וְיִתְגְלִי לְכוֹן יְקָרָא דַיְיָ

וטעם ויאמר משה. כאשר הראיתיך. ואשאל אותה וטעמו כבר אמר להם משה זה הדבר עשו שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל אז יראה לכם כבוד ה׳‎ והטעם על האש שיצא:

זה הדבר הקרבנות שאמרנו.

זֶה הַדָּבָר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא הַדָּבָר. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ עַל הַקְרָבַת אַהֲרֹן. וְאֵין זֶה פְּשַׁט מַאֲמַר הַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״תַּעֲשׂוּ״. וְנִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּין לוֹמַר עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ דִּכְתִיב ״וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה׳״, דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר לִפְנֵי ה׳ וְלֹא אָמַר ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״, גַּם לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֲרֵי אָמַר בְּסָמוּךְ ״וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״, אֶלָּא יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהֵכִינוּ עַצְמָם בְּעֵרֶךְ הַשְּׁלֵמוּת וְהַמּוּשְׂכָּל וְהַעֲרָכַת עֲמִידָתָם שֶׁהִיא לִפְנֵי ה׳, וּבְחִינָה זוֹ הִיא הַשָּׂגַת תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כְּמַאֲמַר דָּוִד (תהילים ט״ז:ח׳) ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ כִּי בָּזֶה לֹא יִמּוֹט מִימִינוֹ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וְכוּ׳ כִּישִׁיבָתוֹ וְכוּ׳ לִפְנֵי מֶלֶךְ וּמִכָּל שֶׁכֵּן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. וּכְשֶׁהִשְׂכִּיל מֹשֶׁה בְּמַעֲשֶׂה זֶה אָמַר לָהֶם ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ תַּעֲשׂוּ״, פֵּרוּשׁ, צִוָּה ה׳ שֶׁתַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ, שֶׁתִּהְיוּ תָּמִיד מַעֲרִיכִים בְּדַעְתְּכֶם כִּי אַתֶּם עוֹמְדִים לִפְנֵי ה׳, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה׳. עוֹד יְכַוֵּין בִּכְלַל אָמְרוֹ לִפְנֵי ה׳ שֶׁלֹּא הָיָה מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין ה׳, כְּדִכְתִיב (ישעיהו נ״ט:ב׳) ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים״ וְגוֹ׳, וְזֶה יַגִּיד שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים עִם ה׳, וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ ״זֶה״ עַל מַעֲשֶׂה הָאָמוּר בְּסָמוּךְ.

אַחַר שֶׁכָּתַבְתִּי זֶה, בָּא לְיָדִי מִדְרַשׁ חֲזַ״ל (במדבר רבה יב:ח), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״זֶה הַדָּבָר״ - מַה הוּא ״זֶה הַדָּבָר״? עַל הַמִּילָה, כְּמָה דְּתֵימָא ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ״ (יהושע ה:ד), עַד כָּאן. וְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ סְתוּמִים וַחֲתוּמִים, וְכִי בְּאוֹתוֹ יוֹם מָל אוֹתָם מֹשֶׁה, אוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם צִוָּה עַל הַמִּילָה?

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא עַל עָרְלַת לִבָּם, שֶׁהוּא דָּבָר הַמַּבְדִּיל בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, גַּם מַרְחִיק אֵימָתוֹ מִלִּבָּם, וְצִוָּה לָמוּל עָרְלַת לְבָבָם וּבָזֶה יֵרָאֶה לָהֶם כְּבוֹד ה׳, וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם.

שׁוּב בָּא לְיָדִי מִדְרָשׁ אַחֵר (תורת כהנים הכא) בַּיַּלְקוּט, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״זֶה הַדָּבָר״ - אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע תַּעֲבִירוּ מִלְּבַבְכֶם, וְתִהְיוּ כֻּלְּכֶם בְּיִרְאָה אַחַת וּבְעֵצָה אַחַת לְשָׁרֵת לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְכוּ׳, וְתִהְיֶה עֲבוֹדַתְכֶם מְיֻחֶדֶת לְפָנָיו, דִּכְתִיב ״וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם״ וְגוֹ׳ (דברים י:טז), וְאִם עֲשִׂיתֶם זֶה - ״וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה׳״ עַד כָּאן, וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם.