וַיִּקְרָא ט׳ · ה׳

וּנְסִיבוּ יָת דִי פַקִיד מֹשֶׁה לָקֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא וּקְרִיבוּ כָּל כְּנִישְׁתָּא וְקָמוּ קֳדָם יְיָ

וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה. אָמַר אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, יְכַוֵּן אֶל אַהֲרֹן גַּם כֵּן שֶׁלָּקַח אֶת אֲשֶׁר צִוָּהוּ, וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִמַּשְׁמָעוּת מַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲגַם שֶׁמִּפִּי אַהֲרֹן נֶאֶמְרוּ לָהֶם הַדְּבָרִים, אַהֲרֹן עַצְמוֹ מִפִּי מֹשֶׁה אֲמָרָם, וְאִלּוּ אָמַר הַכָּתוּב ״אֲשֶׁר צִוָּה אַהֲרֹן״ אֵין בַּמַּשְׁמָע אֶלָּא לְקִיחַת יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְקִיחַת אַהֲרֹן. עוֹד אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּי לְצַד מִצְוַת מֹשֶׁה לְבַד עָשׂוּ הַדָּבָר, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיְתָה הַהַבְטָחָה הָרְשׁוּמָה בַּמַּאֲמָר.