וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אׇזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

משה מקריב את בני אהרן ונותן מן הדם על תנוך אוזנם הימנית, על בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית, וזורק את שאר הדם על המזבח מסביב. פסוק זה מקביל לקודמו: מה שנעשה באהרן נעשה גם בבניו. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ומתאר את מתן הדם על אברי הבנים ואת זריקת הדם על המזבח. עיקר עניינו של הפסוק להשלים את חניכת כל הכהנים במתן דם איל המילואים על אבריהם, ולא רק אהרן. בכך הוקדשו גם בני אהרן לעבודה, וסדר עבודת איל המילואים נמשך בזריקת שארית הדם על המזבח סביב, כדרך זריקת דם השלמים.