וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃

משה שוחט את איל המילואים, לוקח מדמו ונותן על תנוך אוזן אהרן הימנית, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. אבן עזרא מבאר ש״הימנית״ פירושה הפנימית, ומוסיף ביאור רעיוני: מתן הדם על אלה בא לכפר על נפש אהרן, שכן ״הדם הוא בנפש יכפר״, כלומר הדם שיש בו כוח לכפר, והרי זו כפרה של נפש תחת נפש. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מתאר עבודה ייחודית של איל המילואים: מתן הדם על אברי הכהן, האוזן היד והרגל, סמל להקדשת כל כוחות האדם, השמיעה, המעשה וההליכה, לעבודת ה׳ ולכפרה על הכהן הנחנך.