וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃

משה מקריב את האיל השני, איל המילואים, ואהרן ובניו סומכים את ידיהם על ראשו. רש״י מבאר שאיל המילואים הוא איל השלמים, שכן ״מילואים״ הוא לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם. אבן עזרא מיישב את השינוי בין ״וסמך אהרן ובניו״ בכתוב אחד ל״ויסמכו אהרן ובניו״ כאן, וקובע שאין הפרש ביניהם, ודוחה דעת מדקדק שסבר שיש חילוק בין הסמיכה של אהרן לבדו לסמיכת בניו. הפסוק פותח את עבודת האיל השלישי מקרבנות המילואים, שהוא איל מיוחד המשמש למילוי ידי הכהנים, כלומר לחניכתם המלאה בעבודה.