דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כׇּל־חֵ֜לֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃

ה׳ מצווה את בני ישראל שלא לאכול את חלב השור, הכשב והעז. אלה הם שלושת מיני הבהמה הקרבים על המזבח, ודווקא חלבם נאסר באכילה. חזקוני מבאר שבפסוק זה נאמרה האזהרה, אך את העונש על אכילת חלב לומדים מפסוק אחר. עוד מבאר חזקוני שהכתוב חזר ופירט ״שור וכשב ועז״ כדי להוציא בהמה טמאה, חיה ועוף, שדין איסור חלב אינו נוהג בהם, אלא רק בשלושת מיני הבהמה הטהורה הראויים לקרבן. הפסוק קובע אפוא את יסוד איסור אכילת חלב מן הבהמות שדרכן לקרב.