אם לא ייגאל העבד באחת מן הדרכים שנזכרו, יצא לחירות בשנת היובל הוא ובניו עמו. רש״י מבאר ש״ואם לא יגאל באלה״ פירושו שבדרכים אלה הוא נגאל, אך אינו יוצא לאחר שש שנים כעבד עברי רגיל, אלא ממתין ליובל, וש״הוא ובניו עמו״ מלמד שהגוי חייב במזונות בניו. אבן עזרא מביא שתי דעות ב״באלה״ - בשנים הנשארות ליובל, או על ידי הגואלים הנזכרים. הפסוק קובע את גבול הביטחון האחרון: גם אם לא נמצא גואל ולא התאושש העבד כלכלית, היובל משחרר אותו בכל מקרה, כדי שלא יישאר לעולם בעבדות לגר.
