וַיִּקְרָא כ״ה · נ״ה

כי לי בני ישראל עבדים. שְׁטָרִי קוֹדֵם:

אני ה' אלהיכם. כָּל הַמְשַׁעְבְּדָן מִלְּמַטָּה כְּאִלּוּ מְשַׁעְבְּדוֹ מִלְמַעְלָה (ספרא):

אֲרֵי דִילִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדִין עַבְדַי אִנוּן דִי אַפֵּקִית יָתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן

כי לי בני ישראל. טעם שתודיעו כן הגר הקונה העבד הישראלי:

כי לי בני ישראל עבדים למעלה דכתיב כי עבדי הם משתעי בנמכר לישראל אחיו, אבל אם נמכר לכנעני שהוא מאומה אחרת סד״‎א אין לחוש קמ״‎ל.

כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם״, וְנִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ מֵעִיקָרָם, קְדוֹשִׁים מִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן בְּשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹתָם, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְכָל זֶה לְמָה שֶׁמִּמֶּנּוּ וְאֵלָיו. אֲבָל מַה שֶׁמֵהֶם לְחַיְּבָם לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמָן לַעֲבָדִים - ״עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״, שֶׁהוּא טַעַם מֻכְרָח לָהֶם וּמְחַיֵּב לְהִתְיַחֵס לָהֶם שֵׁם עַבְדוּת.

אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. טַעַם שֶׁהִתְחִיל הַכָּתוּב לְדַבֵּר דֶּרֶךְ נִסְתָּר ״כִּי לִי וְגוֹ׳ עֲבָדַי הֵם״ וְגָמַר אוֹמֶר לְנוֹכֵחַ ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁמְּצַוֶּה לַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֶׁיְּשַׁלְּחֶנּוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, לָזֶה נָתַן לוֹ הַטַּעַם לְצַד שֶׁהוּא עֶבֶד ה׳, כְּאָמְרוֹ ״עֲבָדַי הֵם״. וּלְצַד שֶׁיֹּאמַר הַקּוֹנֶה כִּי טַעַם זֶה יֻצְדַּק לְגַבֵּי הָעֶבֶד שֶׁלֹּא יַפְקִיעַ עֲבוֹדָתוֹ וְיִמְכֹּר עַצְמוֹ לִצְמִיתוּת, אֲבָל הַקּוֹנֶה אֵין עָלָיו חִיּוּב, וּמַה גַּם אִם הוּא מוֹכֵר עַצְמוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ לְעֵקֶר הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת ה׳, לָזֶה גָּמַר אֹמֶר אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מְדַבֵּר עִם הַקּוֹנֶה שֶׁעִמּוֹ הִתְחִיל לְדַבֵּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״כִּי תִקְנֶה״ וְעִם אוֹתָם שֶׁצִּוָּה אוֹתָם לְנוֹכֵחַ ״לֹא יִרְדֶּנּוּ בְפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ״, כִּי דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן עֲלֵיהֶם לְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב.