התחילו ללמודדבר אל בני ישראל, מועדי ה'. עֲשֵׂה מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְֹרָאֵל מְלֻמָּדִין בָּהֶם, שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל גָּלֻיּוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן לַעֲלוֹת לָרֶגֶל וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם (ספרא):
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן מוֹעֲדַיָא דַיְיָ דִי תְעָרְעוּן יָתְהוֹן מְעָרְעֵי קַדִישׁ אִלֵין אִנוּן מוֹעֲדָי
וטעם אלה הם מועדי. בעבור היות שבתות רבות בשנה:
אשר תקראו אותם מקראי קדש - אשר תזמנו אותם זמני קדש. כל לשון קריאה שאצל מועדים לשון קביעת זמן הוא, כמו: קרא עלי מועד. וכן התרגום: מערעי קדיש. ולשון כמקרה הכסיל.
דבר אל בני ישראל שיתאספו ויתחברו יחד ואחר כך ואמרת אלהם. אלה הם מועדי על שבת נאמר על שם שיש שבתות רבות בשנה.
מוֹעֲדֵי ה׳ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וּסְמִיךְ לֵיהּ מִצְוַת הַשַּׁבָּת, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י מַה עִנְיָן שַׁבָּת לַמּוֹעֲדִים כוּ׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי כְּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל (לה ב) עַל מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הִקְדִּים שַׁבָּת לִמְלֶאכֶת מִשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מִשְׁכָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, כִּי בְּכָל מָקוֹם הַמִּצְוָה הַמֻּקְדֶּמֶת דּוֹחָה אֶת הַמְּאֻחֶרֶת. וּפָסוּק זֶה ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ״, מְדַבֵּר בִּקְבִיעוּת הַשָּׁנָה וְהַחֹדֶשׁ וְעִנְיַן הָעִבּוּר. וּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ: מִנַּיִן שֶׁמְּחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְהָעִיד עֲלֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם״. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְהָעִיד עֲלֵיהֶם, כָּךְ יְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת לְהוֹדִיעַ עֲלֵיהֶם שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ״ כוּ׳. וְעַל כֵּן הִקְדִּים לְמִצְוַת שַׁבָּת מִצְוַת הָעִבּוּר לְהוֹדִיעַ שֶׁהָעִבּוּר דּוֹחֶה שַׁבָּת. וְאַחַר הַשַּׁבָּת חָזַר וּפֵרֵט מִצְוַת הָעִבּוּר בְּפָסוּק ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳״, כְּדֵי לְהַקְדִּים מִצְוַת הַשַּׁבָּת לָעִבּוּר, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין הָעִבּוּר דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְהָא לְהָעִיד עֲלֵיהֶם, וְהָא לְהוֹדִיעַ עֲלֵיהֶם שֶׁנִּתְקַיְּמוּ. וְדִין זֶה יֵשׁ גַּם בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק א׳.
דָּבָר אַחֵר ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם״, קְרִיאָה זוֹ הִיא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בְּהִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח כוּ׳ לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּמוֹעֲדָם״, וְעַל קְרִיאָה זוֹ אָמַר ״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי״. אָמְנָם כְּשֶׁאֵין עֲסוּקִים בָּהֶם כִּי אִם בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה אֵינָן מוֹעֲדֵי ה׳ כְּלָל, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה א יד): ״חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי״. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה׳ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״, (במדבר כט לט) לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם.
מוֹעֲדֵי ה׳ וְגוֹ׳. גְּזֵרַת הַדִּבּוּר. רַזַ״ל אָמְרוּ (תורת כהנים) כִּי הוּא ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם״, פֵּרוּשׁ כִּי מוֹעֲדֵי ה׳ הֵם בִּזְמַן שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹתָם יִשְׂרָאֵל. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לוֹמַר ״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לְצַוּוֹת עַל הַשַּׁבָּת. וְעוֹד רוֹאֶה אֲנִי שֶׁחָזַר לוֹמַר פַּעַם שֵׁנִי אַחַר מִצְוַת הַשַּׁבָּת ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳״.
וְנִרְאֶה כִּי שִׁעוּר הַכְּתוּבִים הוּא, שֶׁמִּתְּחִלָּה צִוָּה ה׳ כִּי עִקַּר הַמּוֹעֲדוֹת תָּלוּי בַּזְּמַנִּים אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אוֹתָם, וְחָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיִּטְעוּ לוֹמַר שֶׁבִּכְלַל זֶה גַּם כֵּן קְדֻשַּׁת יוֹם הַשַּׁבָּת אִם יַסְכִּימוּ לִדְחוֹתוֹ מִיּוֹמוֹ לְיוֹם אַחֵר יִתְקַדֵּשׁ עַל פִּיהֶם, לָזֶה חָזַר וּפֵרֵשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אֵלֶּה שֶׁהֵם שַׁבָּתוֹת הֵם מוֹעֲדַי, מוֹעֲדִים שֶׁקָּבַע הַבּוֹרֵא וְאֵינָם בְּגֶדֶר הִשְׁתַּנּוּת. וְחָזַר לוֹמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִרְשֵׁיתִי אֶתְכֶם שֶׁתִּקְרְאוּ אוֹתָם אַתֶּם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳, פֶּסַח שָׁבוּעוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּר סֻכּוֹת, אֵלּוּ אֵין קְדֻשָּׁתָם אֶלָּא עַל פִּי יִשְׂרָאֵל.
עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר טַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם שְׁתֵּי פְּעָמִים, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: עַל שָׁלֹשׁ סִבּוֹת מְעַבְּרִין הַשָּׁנָה - עַל הַתְּקוּפָה, וְעַל הָאָבִיב, וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן. וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁבֵּית דִּין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן מִפְּנֵי הַדְּרָכִים וְכוּ׳ וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁרִים וְכוּ׳ וּמִפְּנֵי תַּנּוּרֵי פְסָחִים וְכוּ׳ וּמִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי לִשְׁתֵּי סִבּוֹת כּוֹלְלוֹת מְעַבְּרִין וּמְאַחֲרִין הַמּוֹעֵד, הָאַחַת לְצַד תְּנָאֵי הַזְּמַן שֶׁיִּהְיֶה בָּאָבִיב, וְהַשְּׁנִיָּה לְצַד כִּשְׁרוֹן הָעָם. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב שְׁתֵּי פְּעָמִים ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם״, וְשֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלְּצַד תְּנָאֵי הַזְּמַן שֶׁהִתְנָה הַכָּתוּב חֹדֶשׁ הָאָבִיב לְבַד מְעַבְּרִין, אֲבָל לְכִשְׁרוֹן הָעָם יַעֲשֶׂה הַמּוֹעֵד בַּזְּמַנִּים הַנִּמְצָאִים מֻכְשָׁרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם.