וַיִּקְרָא כ״א · ח׳

וקדשתו. עַל כָּרְחוֹ, שֶׁאִם לֹא רָצָה לְגָרֵשׁ הַלְקֵהוּ וְיַסְּרֵהוּ עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ (ספרא; יבמות פ"ח):

קדש יהיה לך. נְהֹג בּוֹ קְדֻשָּׁה, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן בַּסְּעוּדָה (הוריות י"ב):

וּתְקַדְשִׁנֵהּ אֲרֵי יָת קֻרְבַּן אֱלָהָךְ הוּא מְקָרֵב קַדִישׁ יְהֵא לָךְ אֲרֵי קַדִישׁ אֲנָא יְיָ מְקַדִשְׁכוֹן

וקדשתו. במחשבה ובדבור:

לחם אלהיך. מאכל שהוא קרב לשם:

אני ה׳‎ מקדשכם. כלכם:

קדש יהיה לך לרבות בעלי מומין.

וְקִדַּשְׁתּוֹ. וְלֹא אָמַר ״וְקִדַּשְׁתֶּם״ כַּסֵּדֶר הַנִּדְבָּר עַד עַתָּה בִּלְשׁוֹן רַבִּים. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות פח:) שֶׁאַזְהָרָה זוֹ בָּאָה שֶׁאִם כֹּהֵן לֹא רָצָה לְגָרֵשׁ אִשָּׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ׳, שֶׁמַּלְקִין אוֹתוֹ וּמְיַסְּרִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ. וּלְפִי הַטַּעַם שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כִּי כָּל עוֹד שֶׁיֵּשׁ כֹּהֲנִים שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים הַמַּסְפִּיקִים לְהַקְרִיב אֵין חִיּוּב לָכוֹף, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד שֶׁאֲפִלּוּ עַל אֶחָד מֵהֶם יַקְפִּיד לַעֲשׂוֹת כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה.

קָדוֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ. פֵּרוּשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָדוֹשׁ יִהְיֶה לְךָ הַכֹּהֵן, פֵּרוּשׁ הִנֵּה הוּא שֶׁלְּךָ לְכוֹפוֹ עַל הַדָּבָר. וְאָמְרוֹ כִּי קָדוֹשׁ, פֵּרוּשׁ לְצַד שֶׁקָּדְמָה לָנוּ הַיְּדִיעָה כִּי הַקְּדֻשָּׁה הִיא בְּחִינָה הַנִּקְנֵית בְּרָצוֹן וּבְהַשְׁלָמַת הַחֵפֶץ וְהַחֵשֶׁק בָּהּ וְלֹא בִּכְפִיָּה, וְאֵיךְ אוֹמֵר הַכָּתוּב לְכוֹפוֹ עַל הַקְּדֻשָּׁה, לָזֶה אָמַר כִּי קָדוֹשׁ, פֵּרוּשׁ, לֹא לְהַמְשִׁיךְ לוֹ הַקְּדֻשָּׁה מֵחָדָשׁ, שֶׁכְּבָר הוּא קָדוֹשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא לְאַבֵּד קְדֻשָּׁתוֹ. וְאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם, נוֹתֵן טַעַם לְחִיּוּב יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת קְדֻשַּׁת כֹּהֵן ה׳ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵינוּ וּמְקַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, וְאִם אֵין כֹּהֵן אֵין עֲבוֹדָה וְאֵין מִקְדָּשׁ וְאֵין שׁוֹכֵן.