וַיִּקְרָא כ״א · ט׳

וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {ס}

במילים פשוטות

בת כהן שתתחלל בזנות מחללת את אביה, ובאש תישרף. רש״י מבאר ש״כי תחל לזנות״ פירושו כשתתחלל על ידי זנות, כשהייתה זיקת בעל וזנתה, מן האירוסין או מן הנישואין, ומציין שרבותינו נחלקו בפרטי הדבר אך הכול מודים שאין הכתוב מדבר בפנויה. אבן עזרא מביא שתי דעות בביאור ״תחל״: לדעת רבים מלשון תחילה, ולדעתו מלשון חילול, מן הבניין הכבד הנוסף. הפסוק עוסק בבת כהן שזנתה כשהיא נשואה או מאורסת, ומטיל עליה עונש שריפה. חומרת העונש נובעת מן הפגיעה בקדושת בית הכהונה, שכן מעשיה מחללים את אביה הכהן. התורה מדגישה את האחריות המיוחדת של בני משפחת הכהן לשמור על טהרתם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי תחל לזנות. כְּשֶׁתִּתְחַלֵּל עַ"יְ זְנוּת, שֶׁהָיְתָה בָהּ זִקַּת בַּעַל וְזָנְתָה, אוֹ מִן הָאֵרוּסִין אוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין; וְרַבּוֹתֵינוּ נֶחְלְקוּ בַדָּבָר וְהַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב בִּפְנוּיָה (עי' סנהדרין נ"א):

את אביה היא מחללת. חִלְּלָה וּבִזְּתָה אֶת כְּבוֹדוֹ, שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד, אָרוּר שֶׁזּוֹ גִּדֵּל (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבַת גְבַר כָּהֵן אֲרֵי תִתְחַל לְמִטְעֵי מִקְדֻשַׁת אֲבוּהָ הִיא מִתַּחֲלָא בְּנוּרָא תִּתּוֹקָד

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי תחל. לדעת רבים מגזרת תחלה ולפי דעתי מלשון חלול רק הוא מהבנין הכבד הנוסף כמו לא יחל דברו ועל שני הפירושים המלה היא מפעלי הכפל רק היא זרה ויתכן שתהיה זרה החל גם תחל שלא יתערבו עם טעם תחלה בעבור היות התי״ו קמוץ בקמץ קטן וכן לבלתי החל:

ובת כהן. אם חללה עצמה בזנות בעבור שחללה כבוד אביה:

באש תשרף. בעולה. או ארוסה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ובת איש כהן - ארוסה. ומפורש בסנהדרין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

את אביה שהוא קדוש היא מחללת ומזלזלת ועוונה כפול לפיכן תידון בשריפה.

היא מחללת כתיב ביו״‎ד.

באש תשרף היא בשריפה ואין בועלה בשריפה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל