האיסור על הכהן לשאת אישה זונה, חללה או גרושה, כי קדוש הוא לאלוהיו. רש״י מבאר ש״זונה״ היא שנבעלה בעילת איסור, כגון לחייבי כרת או לממזר, ו״חללה״ היא שנולדה מן הפסולים שבכהונה, כגון בת גרושה מכהן. אבן עזרא מבאר שלפי הפשט אין ״זונה״ בכל המקרא אלא כמשמעה, ו״חללה״ אינה מפורסמת כזונה, ומדגיש שדברי הקבלה הם הנכונים בהגדרת האיסורים. הפסוק מגביל את הנשים שהכהן רשאי לשאת, ואוסר עליו נשים ממעמדות מסוימים. ההגבלה נובעת מקדושת הכהן, ומטרתה לשמור על טהרת ייחוסו ומעמדו המקודש. התורה מדגישה שהכהן, בהיותו קדוש לאלוהיו, מחויב בבחירת בת זוגו יותר משאר העם.
אשה זנה פרש״י שנבעלה בעילת ישראל. חז״ק אמאי מיפסלא בכך לכהן הדיוט דלא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר׳ אליעזר ולית הלכתא כוותיה ואין זונה אלא לנבעלת לפסול כמו שפרש״י עצמו בר״פ אלו נערות.
וחללה שאינה מפורסמת בזונה. וחללה וי״ו במקום או וכן ואשה גרושה מאישה וכן גרושה וחללה.
גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אשה, זו דרש ר׳ אלעזר בן מתיא הרי שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח״כ בא בעלה הראשון מניין שהיא מותרת לחזור לראשון שאעפ״י שהאחרון נתן לה גט לא פסלה מן הכהונה ת״ל גרושה מאישה ולא מאיש אחר.
