אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וֶאֱנַשׁ דִי יִתְפְּנֵי בָּתַר בִּדִין וּדְכוּרוּ לְמִטְעֵי בַתְרֵיהוֹן וְאֶתֵּן יָת רוּגְזִי בַּאֲנָשָׁא הַהִיא וֶאֱשֵׁיצֵי יָתֵהּ מִגוֹ עַמֵהּ
Onkelos Leviticus
וַיִּקְרָא כ׳ · ו׳
וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ת אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הנפש הפונה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם, ה׳ ייתן בה את פניו ויכריתה מקרב עמה. אבן עזרא מבאר שטעם הפסוק הוא שכשם שה׳ מכרית את הנותן מזרעו למולך, בסתר או בגלוי אם לא המיתוהו עם הארץ, כן יכרית את הפונה אחרי האובות. הוא מציין בדקדוק שמצאנו לשון ״נפשים״ במקומות אחרים, ושהכינוי ״אותו״ מוסב על הנפש. הפסוק מלמד שהפנייה אל דרכי הכישוף והניבוי האסורים נחשבת כזנייה אחרי אמונה זרה ומרידה בה׳, ולכן דינה כרת. בכך מודגשת חומרת ההיזקקות לאובות ולידעונים, שהיא נטישה של הביטחון בה׳ לטובת אמונות הבל.
מבוסס על אבן עזרא, פשט · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12והנפש אשר תפנה אל האבת. טעמו כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי אם לא ימיתוהו עם הארץ כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות ומצאנו נפשים גם כל נפש ארבעה עשר וכן והכרתי אותו:
On Your Way