וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי וְגוֹמֵר. מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב יַגִּיד שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט הָעָם, יַעֲשֶׂה ה׳ מִשְׁפָּט בּוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ גַּם כֵּן, מַה שֶׁלֹּא הָיָה אִם הָיוּ עוֹשִׂים דִּין עַם הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵם דְּבָרִים רְחוֹקִים, מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם הֵם חַיָּבִין, בֵּין עָשׂוּ דִּין כְּמוֹ כֵן בָּרָשָׁע עַצְמוֹ בֵּין לֹא עָשׂוּ.
וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְאִם הַעְלֵם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה יִהְיֶה דִּין לְמַעְלָה, ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי״ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁיַּעֲשׂוּ דִּין לְמַעְלָה יִפְתְּחוּ גַּם כֵּן פִּנְקְסֵי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְיִתְעוֹרְרוּ הַדִּינִים עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, וְהוּא אָמְרוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְחָזַר וּפֵרֵשׁ שִׂימַת פָּנִים זוֹ מַה עוֹשָׂה, וְאָמַר כְּנֶגֶד הָאִישׁ עַצְמוֹ ״וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ״, וּכְנֶגֶד מִשְׁפַּחְתּוֹ יִפְתְּחוּ סִפְרֵי דִּינֵיהֶם, אִם יֵשׁ מֵהֶם זוֹנִים כְּמוֹתוֹ הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַכָּרֵת, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו״ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, אֲבָל אוֹתָם שֶׁנִּפְתְּחוּ סְפָרָיו וְנִמְצָא שֶׁלֹּא זָנוּ לֹא יִכָּרְתוּ. וְאָמַר עוֹד לִזְנוֹת וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״הַזֹּנִים וְגוֹ׳ אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא זָנָה עַד עַתָּה, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הֶעֱבִיר בְּנוֹ לַמֹּלֶךְ, אֶלָּא שֶׁחָשַׁב לִזְנוֹת, מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה נִתְפָּסִים עָלֶיהָ כְּמַעֲשֶׂה, וְיַכְרִית ה׳ אֶת הַחוֹשֵׁב כָּעוֹשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל יד:ה) ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאִם עַם הָאָרֶץ יַעֲשׂוּ דִּין בָּעוֹשֵׂה רַע - אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְלֹא יָמוּת מִיִּשְׂרָאֵל זוּלַת הָעוֹבֵד לַמּוֹלֶךְ. אֲבָל אִם לֹא יַעֲשׂוּ דִּין, נִפְתָּחִים סִפְרֵי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וּמִתְעוֹרֵר הַדִּין גַּם עֲלֵיהֶם, וְנִתְפָּסִים גַּם עַל הַמַּחְשָׁבָה. וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ה:ד): בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּין וְכוּ׳ אֵין וְכוּ׳, עַד כָּאן. קָשֶׁה, פְּשִׁיטָא שֶׁכְּשֶׁיַּעֲשׂוּ דִּין לְמַטָּה מַה מָקוֹם לַדִּין לֵיעָשׂוֹת לְמַעְלָה? וּלְדַרְכֵּנוּ יְדוּיַּק עַל נָכוֹן, שֶׁכְּשֶׁעוֹשִׂין דִּין לְמַטָּה נִמְנָע דִּין לְמַעְלָה, פֵּרוּשׁ דִּין הַשְּׁאָר שֶׁאֵין סִפְרֵיהֶם נִפְתָּחִים. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה טז:) שֶׁכְּשֶׁנִּפְתָּחִים סִפְרֵי הַדִּינִים, אָדָם נִכְנָס בְּסַכָּנָה וְצָרִיךְ זְכוּת גָּדוֹל לִיפָּטֵר.
