הפסוק מצווה להביא את המנחה הנעשית מאחד מן המינים הללו אל ה׳, להקריבה אל הכהן ולהגישה אל המזבח. רש״י מבאר ש״אשר יעשה מאלה״ פירושו מאחד מן המינים שנזכרו. ״והקריבה״ - הבעלים מקריבים אותה אל הכהן, ״והגישה״ - הכהן מגיש אותה, ״והגישה אל המזבח״ מלמד שמגישה לקרן דרומית מערבית של המזבח. חזקוני מוסיף ש״והבאת״ בא לרבות את מנחת העומר, ו״והקריבה״ בא למעט מנחות מסוימות כמו מנחת נסכים ומנחת כהנים ולחם הפנים, שאינן טעונות הגשה. הפסוק מתאר את מעבר המנחה מן הבעלים אל הכהן ואל המזבח, ואת מקום ההגשה המדויק שבו מתחילה עבודת הכהן.
