הפסוק עוסק במנחת מרחשת, הנעשית מסולת בשמן. רש״י מבאר שמרחשת היא כלי שהיה במקדש והוא עמוק, ומתוך שהוא עמוק השמן צבור בתוכו ואין האש שורפתו, לכן מעשי המנחה הנעשים בתוכו רכים ורוחשים - כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ונע. אבן עזרא מבאר ש״מרחשת״ היא מעשה מטוגן, ויש מפרשים מלשון ״רחש לבי״, על שם שהתבשיל משמיע קול. הפסוק מציג סוג נוסף של מנחה, הנעשית בכלי עמוק, ובשל צורת הכלי מקבלת המנחה מרקם רך ולח, בניגוד למנחת המחבת הקשה, ובכך משלים הכתוב את מגוון צורות המנחה.
