פָּת֤וֹת אֹתָהּ֙ פִּתִּ֔ים וְיָצַקְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ שָׁ֑מֶן מִנְחָ֖ה הִֽוא׃ {ס}

הפסוק מצווה לפתות את המנחה לפתים ולצקת עליה שמן, ומדגיש ״מנחה היא״. רש״י מבאר ש״פתות אותה פתים״ בא לרבות את כל המנחות הנאפות, שקודם הקמיצה טעונות פתיתה, כלומר חיתוך לחתיכות. עוד מבאר רש״י ש״ויצקת עליה שמן מנחה הוא״ בא לרבות את כל המנחות ליציקת שמן, אך ממעט את מנחת מאפה תנור מיציקה. הפתיתה והיציקה הן שלבי הכנה החוזרים ברוב סוגי המנחה. אונקלוס מתרגם ״פתות״ בלשון ביצוע וחיתוך. הפסוק מלמד את הדינים המשותפים למנחות האפויות: פתיתתן לחתיכות ויציקת שמן עליהן, כהכנה לקמיצה ולהקטרה.