וַיִּקְרָא ב׳ · ט״ו

הפסוק מצווה לתת שמן ולשים לבונה על מנחת הביכורים, ומדגיש ״מנחה היא״. חזקוני מבאר ש״ושמת עליה לבונה מנחה היא״ בא לרבות את מנחת יום השמיני ללבונה, כלומר ללמד שאף היא טעונה לבונה. נתינת השמן והלבונה משותפת למנחת הביכורים ולשאר המנחות הרגילות, ובכך היא נבדלת ממנחת חוטא ומנחת סוטה שאין נותנים עליהן שמן ולבונה. הפסוק משלים את דיני מנחת הביכורים בכך שהוא מחיל עליה את הכללים של המנחה הרגילה - שמן ולבונה - ומדגיש שהיא מנחה לכל דבר, הן בהכנתה והן בעבודתה על המזבח.