וַיִּקְרָא ב׳ · ט״ז

הפסוק מסיים את פרשת המנחה: הכהן מקטיר את אזכרת מנחת הביכורים מגרשה ומשמנה על כל לבונתה, אישה לה׳. אונקלוס מתרגם ״מגרשה״ - מפירוכה, כלומר מן החלק הגרוס והכתוש של התבואה. חזקוני מעיר על ניקוד הגימ״ל של ״מגרשה״ בחיריק. הכהן קומץ מן הגרש הקלוי ומן השמן, ומקטיר עם כל הלבונה, כדרך הקטרת הקומץ בשאר המנחות. הפסוק חותם את פרשת קרבנות המנחה על סוגיה השונים - הסולת, מאפה התנור, המחבת, המרחשת והביכורים - ומלמד שאף מנחת הביכורים החדשה נעשית כשאר המנחות, שקומצה עולה לאישה לפני ה׳ ושייריה נאכלים לכהנים.