וַיִּקְרָא ב׳ · י״ד

וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַיהֹוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃

במילים פשוטות

הפסוק עוסק במנחת ביכורים, הבאה אביב קלוי באש, גרש כרמל. רש״י מבאר ש״ואם תקריב״ - הרי ״אם״ משמש כאן בלשון ״כי״, שכן אין זו רשות אלא חובה, לפי שהכתוב מדבר במנחת העומר שהיא חובה. ״מנחת ביכורים״ - במנחת העומר הכתוב מדבר. אבן עזרא חולק וסובר שאין צורך בכך, כי החובה היא בראשית הביכורים, והרוצה להביא מנחה מן הביכורים בנדבה יביא. עוד מבאר אבן עזרא ש״אביב״ נקרא כן על שם שהוא ראשון, מלשון ״אב״, ו״גרש״ קרוב לגזרת ״גרסה נפשי״. הפסוק עוסק בהקרבת התבואה החדשה במצב של ראשית בישולה, ונחלקו המפרשים אם היא חובה או נדבה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם תקריב. הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כִּי, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְכֵן וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וְגוֹ' (במדבר ל"ו):

מנחת בכורים. בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא בָּאָה אָבִיב - בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה, וּמִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָּאָה, נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות ט'), הַשְּׂעֹרָה אָבִיב:

קלוי באש. שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָהּ עַל הָאוּר בְּאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִים, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן אֵינָהּ נִטְחֶנֶת בָּרֵחַיִם, לְפִי שֶׁהִיא לַחָה:

גרש כרמל. גְּרוּסָה בְּעוֹדָהּ לַחָה:

גרש. גֶּרֶשׂ לְשׁוֹן שְׁבִירָה וּטְחִינָה, גּוֹרְסָהּ בְּרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת, כְּמוֹ וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ (איכה ג'), וְכֵן גָּרְסָה נַפְשִׁי (תהילים קי"ט):

כרמל. בְּעוֹד הַכַּר מָלֵא, שֶׁהַתְּבוּאָה לַחָה וּמְלֵאָה בְּקַשִּׁין שֶׁלָּהּ, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים הַמְּלִילוֹת כַּרְמֶל, וְכֵן כַּרְמֶל בְּצִקְלוֹנוֹ (מלכים ב ד'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם תְּקָרֵב מִנְחַת בִּכּוּרִין קֳדָם יְיָ אָבִיב קְלֵי בְנוּר פֵּירוּכִין רַכִּיכָן תְּקָרֵיב יַת מִנְחַת בִּכּוּרָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואם תקריב מנחת בכורים. רבים אמרו שמלת אם חיוב ולפי דעתי כי אין צורך כי החיוב הוא ראשית בכורים ולא הבכורים והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא:

אביב. נקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב:

גרש. טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ״ך:

כרמל. כמו וכרמל בצקלונו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואם תקריב - לכשתקריב מנחת העומר.

גרש - כמו: ויגרס בחצץ שיני - טחון ברחים של גרוסות.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאִם תַּקְרִיב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם יִהְיֶה זְמַן הַקְרָבַת מִנְחַת בִּכּוּרִים וְגוֹ׳, תַּקְרִיב פֵּרוּשׁ חוֹבָה, כִּי חִיּוּב מִצְוָה זוֹ בְּכָל זְמַן, וּבִמְקוֹם זִכְרוֹן תְּנַאי הַזְּמַן אָמַר ״וְאִם״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל