כִּ֚י כׇּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃

התורה קובעת ״כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם״. רש״י מבאר ש״הנפשות העושות״ כולל את הזכר ואת הנקבה כאחד, כלומר ששני הצדדים נענשים. אבן עזרא מבאר שהעושים בפרהסיה יומתו בידי בית הדין, ואת העושים בסתר יכרית ה׳ בעצמו. תרגום אונקלוס מתרגם ״ונכרתו״ - יישתיצון. כך מדגישה התורה את חומרת העונש על עוברי העבירות שבפרשה: כרת מקרב העם. ההבחנה שמביא אבן עזרא בין מעשה בגלוי לבין מעשה בסתר מלמדת שאין העובר יכול להימלט מן הדין - אם לא ייענש בידי אדם, ייענש בידי שמים. בכך מודגשת האחריות המלאה של כל אדם למעשיו.