וַיִּקְרָא י״ח · כ״ח

ולא תקיא הארץ אתכם. מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ דָּבָר מָאוּס, שֶׁאֵין עוֹמֵד בְּמֵעָיו אֶלָּא מְקִיאוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה (ספרא סוף קדושים), וְתַרְגּוּמוֹ וְלָא תְרוֹקֵן, לְשׁוֹן רִקּוּן - מְרִיקָה עַצְמָהּ מֵהֶם:

וְלָא תְרוֹקֵן אַרְעָא יָתְכוֹן בְּסָאֳבֵיכוֹן יָתָהּ כְּמָא דְרוֹקֵינַת יָת עַמְמַיָא דִי קֳדָמֵיכוֹן

כאשר קאה. פועל עבר מגזרת שתו ושכרו וקיו כי אותיות אהו״י מתחלפים ויש ארץ לשון זכר נעתם ארץ ולא נשא אותם הארץ או חסר מלת היא כאילו הוא כאשר היא קאה כמו באה עם הצאן:

ולא תקיא הארץ אתכם, כלומר לא די לכם שילום פרעון בהקאה בלבד אלא מאי כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות.

כאשר קאה מצינו לשון זכר על נקבה ולא נשא אותם הארץ נעתם ארץ ישוב אל הארץ. וי״‎מ שהמליצה חסרה תיבת היא, כאלו כתוב כאשר קאה היא את הגוי. דוגמא ורחל באה עם הצאן.

וְלֹא תָקִיא וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר קָאָה וְגוֹ׳. לֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וַתָּקִיא הָאָרֶץ״, לְזָרֵז בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (תורת כהנים, אחרי מות, פרשה ט): מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנַס אֶצְלוֹ הָרוֹפֵא וְכוּ׳, אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְכוּ׳, שֶׁלֹּא תָּמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר וְכוּ׳, עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ נִתְכַּוֵּן ה׳ לְזָרֵז יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר.