וַיִּקְרָא י״ז · ז׳

לשעירם. לַשֵּׁדִים, כְּמוֹ וּשְֹעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם (ישעיהו י"ג):

וְלָא יִדְבְּחוּן עוֹד יָת דִבְחֵיהוֹן לַשֵׁדִין דִי אִנוּן טָעָן בַּתְרֵיהוֹן קְיַם עָלָם תְּהֵי דָא לְהוֹן לְדָרֵיהוֹן

לשעירים. הם השדים ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים ומלת עוד תורה שכן היו ישראל עושין במצרים:

אשר הם זונים. כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. ובזו הפרשה לא הזכיר הגר כי המצוה על ישראל בזבחים ובעולות והזכיר הגר שלא יעזבו ישראל שיזבח הגר לעבודת כוכבים בארץ ישראל וכן משפט כל דם שהוא אסור בעבור שהוא הנפש כי הבשר בדם והאמת כי הנפש שבה יחיה האדם הוא בדם הלב:

חקת עולם אינו מוסב אל והביאום אל פתח אהל מועד אלא אל ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו'.

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן לְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַמִּינִים לִטְעוֹת וְלוֹמַר שֶׁשְּׁלִיחַת הַשָּׂעִיר הַמִּדְבָּרָה הוּא לַשְּׂעִירִים חָלִילָה, עַל כֵּן הִזְהִירָם מִיָּד עַל שְׁחִיטַת חוּץ, וְהוֹרָה שֶׁרָצָה ה׳ אַדְרַבָּא לִמְנֹעַ מֵהֶם הַזְּבִיחָה לַשְּׂעִירִים אֲשֶׁר הִתְעַסְּקוּ בָּהֶם לְפָנִים, מִדְּקָאָמַר לְשׁוֹן עוֹד. וְעִנְיַן הַשָּׂעִיר אֵינוֹ עֲבוֹדָה וּזְבִיחָה כִּי אִם חֶלְקוֹ שֶׁל סַמָּאֵ״ל. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן (ויקרא טז ח) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּשְׁלַח שָׂעִיר בַּמִּדְבָּר לַשַּׂר הַמּוֹשֵׁל בִּמְקוֹמוֹת הֶחֻרְבָּן, כִּי הוּא הָעִלָּה לְכוֹכְבֵי הַחֶרֶב וְהַדָּמִים וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַפְּצָעִים וְהַמַּכּוֹת וְהַפֵּרוּד וְהַחֻרְבָּן, וְהַכְּלָל נֶפֶשׁ לְגַלְגַּל מַאֲדִים, וְחֶלְקוֹ מִן הָאֻמּוֹת עֵשָׂו, שֶׁהוּא עַם הַיּוֹרֵשׁ הַחֶרֶב וְהַמִּלְחָמוֹת. וּמִן הַבְּהֵמוֹת, הַשְּׂעִירִים וְהָעִזִּים. וּבְחֶלְקוֹ עוֹד הַשֵּׁדִים הַנִּקְרָאִים מַזִּיקִין וּשְׂעִירִים. וְהֶאֱרִיךְ שָׁם הָרַב בִּלְשׁוֹנוֹ. וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְתָרֵץ בָּזֶה מַה שֶׁכָּתוּב בִּשְׁחוּטֵי חוּץ ״דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כְּשׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם כוּ׳. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מָה עִנְיָן שׁוֹחֵט בַּחוּץ לִשְׁפִיכַת דַּם הָאָדָם. אֶלָּא לְפִי שֶׁהַשּׁוֹחֵט בַּחוּץ לַשְּׂעִירִים מוֹשֵׁךְ כֹּחוֹ מִן מַאֲדִים הַמַּשְׁפִּיעַ הַחֶרֶב וְהַהֲרֵיגָה, נִמְצָא שֶׁיָּפֶה אָמַר ״דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא״, כִּי הוּא חָשׁוּב בֶּאֱמֶת לְשׁוֹפֵךְ דָּם כִּי זֶה כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.